- מדעי החברה
- כיתה י״ב
סוציולוגיה: תקשורת וחברה – כיתה י״ב
בהלה מוסרית היא גל של פחד ציבורי שבו קבוצה או התנהגות מוגדרות כאיום על ערכי החברה, והתגובה גדולה בהרבה מהנזק האמיתי. איך הסוציולוגיה מסבירה את מקומה של התקשורת בחברה: בהלות מוסריות ושדים עממיים, תעשיית התרבות, הגמוניה והסכמה, המרחב הציבורי, הדימוי של קבוצות חברתיות בתקשורת והפער הדיגיטלי. בעמוד המרכזי של סוציולוגיה: תקשורת וחברה לכיתה י״ב ריכזנו את כל השיעורים לפי סדר הלמידה המומלץ, כולל שאלות נפוצות ודפי תרגול: מהי בהלה מוסרית, מהי תעשיית התרבות, מהי הגמוניה תרבותית, מהו המרחב הציבורי לפי הברמאס.
כל השיעורים בסוציולוגיה: תקשורת וחברה (לפי סדר הלמידה)
שאלות נפוצות
מהי בהלה מוסרית?
בהלה מוסרית היא גל של פחד ציבורי שבו קבוצה או התנהגות מוגדרות כאיום על ערכי החברה, והתגובה גדולה בהרבה מהנזק האמיתי. הסוציולוג סטנלי כהן טבע את המושג בספרו שדים עממיים ובהלות מוסריות (1972), אחרי שהעיתונות הבריטית הפכה תגרות בין מודס לרוקרים לאיום לאומי.
מהי תעשיית התרבות?
תעשיית התרבות היא הכינוי של תאודור אדורנו ומקס הורקהיימר לסרטים, לרדיו, למגזינים ולמוזיקה הפופולרית שמיוצרים כמו מוצרי מפעל: לפי תבנית קבועה, למכירה ולרווח, ובאופן שמשאיר את הקהל פסיבי. בספרם דיאלקטיקה של הנאורות (1944, נוסח מתוקן 1947) טענו שהתרבות ההמונית אינה משחררת אלא מלמדת לקבל את החברה כמו שהיא.
מהי הגמוניה תרבותית?
הגמוניה תרבותית היא שלטון של קבוצה דומיננטית בעזרת הסכמה ולא רק בכוח: הערכים שלה מתפשטים דרך בית הספר, התקשורת והדת עד שהם נראים לכולם כמו שכל ישר. המרקסיסט האיטלקי אנטוניו גרמשי פיתח את הרעיון במחברות הכלא שכתב בין 1929 ל־1935.
מהו המרחב הציבורי לפי הברמאס?
לפי יורגן הברמאס, המרחב הציבורי הוא התחום שבין החיים הפרטיים למדינה, שבו אנשים נפגשים כשווים כדי לדון בענייני ציבור ולגבש דעת קהל. בספרו על השינוי המבני של המרחב הציבורי (1962) איתר את ראשיתו בבתי הקפה, בסלונים ובעיתונים של המאה ה־18, וטען שהתקשורת ההמונית המסחרית החלישה אותו.
מה לומדים בנושא סוציולוגיה: תקשורת וחברה בכיתה י״ב?
איך הסוציולוגיה מסבירה את מקומה של התקשורת בחברה: בהלות מוסריות ושדים עממיים, תעשיית התרבות, הגמוניה והסכמה, המרחב הציבורי, הדימוי של קבוצות חברתיות בתקשורת והפער הדיגיטלי. הנושא כולל 6 שיעורים מובנים לפי סדר הלמידה: בהלות מוסריות ושדים עממיים, תעשיית התרבות: אדורנו והורקהיימר, הגמוניה: גרמשי על כוח והסכמה, המרחב הציבורי: הברמאס והמבקרים שלו.