# מהי תקבולת בשירה המקראית?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [תנ״ך לבגרות בהיקף שתי יחידות](https://www.lessons.co.il/he/תנך-לבגרות) · כיתה י״א · 2026-11-09 · https://www.lessons.co.il/he/תנך-לבגרות/מהי-תקבולת-בשירה-המקראית

תקבולת היא הקשר בין שני חלקי פסוק בשירה המקראית, שכל אחד מהם אומר דבר מקביל. השירה במקרא בנויה על צמדי צלעות ולא על חריזה. יש שלושה סוגים עיקריים: נרדפת, שבה הצלע השנייה חוזרת במילים אחרות; ניגודית, שבה היא אומרת את ההפך; ומשלימה, שבה היא ממשיכה ומוסיפה.

## הסבר על הנושא

### מהי תקבולת, ולמה אין חריזה בשירה המקראית

השירה המקראית אינה בנויה על חריזה ועל משקל קבוע אלא על תקבולת: פסוק מתחלק לשני חלקים, צלעות, והצלע השנייה מקבילה לראשונה. כך פותח מזמור קיד: "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז" (תהלים קיד, א). "יִשְׂרָאֵל" מקביל ל"בֵּית יַעֲקֹב", ו"מִמִּצְרָיִם" מקביל ל"מֵעַם לֹעֵז", כלומר מעם שמדבר בלשון זרה.

את התופעה תיאר באופן שיטתי החוקר האנגלי רוברט לאות, בהרצאותיו על השירה העברית משנת 1753, וחילק אותה לשלושה סוגים. לקרוא שירה מקראית פירושו לשאול על כל פסוק: מה הצלע השנייה עושה לראשונה?

### שלושה סוגי תקבולת

בתקבולת נרדפת הצלע השנייה חוזרת על הראשונה במילים אחרות: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ" (תהלים יט, ב). בתקבולת ניגודית הצלע השנייה אומרת את ההפך: "כִּי־יוֹדֵעַ ה׳ דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד" (תהלים א, ו). הצדיקים מול הרשעים, וה׳ יודע את דרכם מול דרך שאובדת.

בתקבולת משלימה הצלע השנייה אינה חוזרת ואינה מנגדת אלא ממשיכה את המחשבה: "ה׳ רֹעִי לֹא אֶחְסָר" (תהלים כג, א). הצלע הראשונה קובעת תמונה, והשנייה מסיקה ממנה את התוצאה. הטעות הנפוצה היא לכתוב "הצלע השנייה חוזרת על הראשונה" ולעצור: גם בתקבולת נרדפת המילים החדשות מוסיפות משהו.

### איך מחלקים פסוק ומסמנים תקבולת

עובדים בשלושה צעדים. מוצאים את נקודת החלוקה של הפסוק, כותבים את שתי הצלעות זו מתחת לזו, ומחברים כל מילה לבת זוגה. בתהלים יט, ב: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל" מול "וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ". השמים והרקיע, מספרים ומגיד, כבוד אל ומעשה ידיו.

אחר כך בודקים את הסדר. בצלע הראשונה הסדר הוא מי, מה עושה, את מה; בשנייה הוא הפוך: את מה, מה עושה, מי. מבנה כזה, שבו הצלע השנייה מחזירה את איברי הראשונה בסדר הפוך, נקרא כיאזם. הוא סוגר את הפסוק כמו מעגל ומדגיש את המילים שבקצוות: השמים והרקיע.

שימו לב גם למה שהצלע השנייה מוסיפה. "כְּבוֹד־אֵל" הוא מושג מופשט, ו"וּמַעֲשֵׂה יָדָיו" הוא תמונה מוחשית של אומן, כך שהרקיע נעשה כמו חתימה על היצירה. גם תקבולת נרדפת מקדמת את המחשבה.

### דימוי במזמור: בין מה למה משווים

דימוי הוא השוואה בין שני דברים באות כ״ף או במילה כמו: מזמור א משווה את הצדיק "כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־פַּלְגֵי־מָיִם" (תהלים א, ג), ואת הרשעים "כַּמֹּץ אֲשֶׁר־תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ" (א, ד). כדי להסביר דימוי עונים על שלוש שאלות: מה משווים, למה, ומה המשותף. העץ שורשי, מושקה ונותן פרי; המוץ קל, בלי שורשים, והרוח מעיפה אותו.

כאן התקבולת פועלת בגדול: המזמור כולו בנוי כתקבולת ניגודית בין שתי דרכים. ב"ה׳ רֹעִי" אין כ״ף, ולכן זו מטפורה: ה׳ אינו דומה לרועה, הוא נקרא רועה, וכל המזמור ממשיך את התמונה.

## תרגול: תקבולת ודימוי בשירה המקראית

לתלמידי כיתה י״א שלומדים תנ״ך לבגרות. קראו את הפסוקים המודפסים בדף, ענו על כל שאלה, ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **קראו: "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז" (תהלים קיד, א). השלימו בטבלה את המילים של הצלע השנייה המקבילות לצלע הראשונה.** — "יִשְׂרָאֵל" מקביל ל"בֵּית יַעֲקֹב", ו"מִמִּצְרָיִם" מקביל ל"מֵעַם לֹעֵז". זו תקבולת נרדפת.
2. **קבעו את סוג התקבולת בכל פסוק ונמקו: (1) "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי־צֹאן" (קיד, ד); (2) "בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה" (ל, ו); (3) "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (קכא, א) ואחריו "עֶזְרִי מֵעִם ה׳ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (קכא, ב).** — (1) נרדפת: ההרים והגבעות, האילים ובני הצאן. (2) ניגודית: ערב מול בוקר ובכי מול רינה. (3) משלימה: הפסוק השני עונה על השאלה של הראשון וממשיך אותה, והמילה "עֶזְרִי" חוזרת ומחברת ביניהם.
3. **קראו: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ" (תהלים יט, ב). חלקו לשתי צלעות, חברו כל מילה לבת זוגה, והסבירו מדוע זה כיאזם.** — השמים מקבילים לרקיע, מספרים למגיד, כבוד אל למעשה ידיו. בצלע הראשונה הסדר הוא מי, מה עושה, את מה, ובשנייה הסדר הפוך, ולכן זה כיאזם.
4. **קראו: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־פַּלְגֵי־מָיִם" / "אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא־יִבּוֹל" (תהלים א, ג); "לֹא־כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם־כַּמֹּץ אֲשֶׁר־תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ" (א, ד). השלימו בטבלה מה אומר הדימוי על הרשע בכל שורה.** — שורשים: למוץ אין שורשים, הוא מנותק. פרי: המוץ הוא הפסולת של הדגן ואין בו תועלת. סופו: הרוח מעיפה אותו ולא נשאר ממנו דבר.
5. **קראו: "אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים" / "וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב" (תהלים א, א). מה משתנה בשלושת הפעלים הלך, עמד וישב?** — יש כאן מדרג: הולכים, אחר כך נעצרים, ולבסוף מתיישבים. כל צלע מוסיפה צעד של התקרבות לרשעים, והמזמור מברך את מי שלא התחיל את הדרך הזאת כלל.
6. **"ה׳ רֹעִי לֹא אֶחְסָר" (תהלים כג, א). האם זה דימוי או מטפורה? מה התמונה אומרת על היחס בין המשורר לה׳?** — זו מטפורה, כי אין כ״ף הדמיון: ה׳ נקרא רועה. הרועה דואג למרעה, למים ולביטחון של הצאן, ולכן המשורר, כמו צאן, אינו חסר דבר.
7. **כתבו פסקה: איך תורמת התקבולת הניגודית למסר של מזמור א? הציגו טענה, שני ציטוטים עם פרק ופסוק, והסבר.** — תשובה טובה טוענת שהמזמור מציב שתי דרכים ואין דרך שלישית, מצטטת את הדימוי של העץ (א, ג) מול המוץ (א, ד) ואת הפסוק האחרון (א, ו), ומסבירה שהניגוד בין הצלעות ובין חלקי המזמור הופך את הבחירה לחדה: דרך שנמשכת ומצליחה מול דרך שאובדת.

## שאלות נפוצות

### האם יש חריזה בשירה המקראית?

לא באופן קבוע. השירה המקראית נשענת על תקבולת, על קצב ועל צלילים של מילים, ולא על חריזה בסוף שורות. חרוז שמופיע לפעמים הוא תוצאה של צורות דקדוקיות דומות, לא כלל של השיר.

### מה ההבדל בין תקבולת נרדפת לתקבולת משלימה?

בנרדפת הצלע השנייה אומרת שוב את מה שנאמר, במילים אחרות. במשלימה היא אינה חוזרת אלא ממשיכה, מסיקה מסקנה או עונה על שאלה, כמו "לֹא אֶחְסָר" אחרי "ה׳ רֹעִי".

### מהו כיאזם?

כיאזם הוא מבנה שבו האיברים של החלק הראשון חוזרים בחלק השני בסדר הפוך, א ב ג מול ג׳ ב׳ א׳. הוא מופיע בפסוק אחד ולפעמים בסיפור שלם, ומדגיש את מה שבמרכז או בקצוות.

### מה ההבדל בין דימוי למטפורה?

דימוי משווה במפורש, באות כ״ף או במילה כמו: "כְּעֵץ שָׁתוּל". מטפורה מעבירה את התכונה בלי מילת השוואה: "ה׳ רֹעִי". בשני המקרים מסבירים בין מה למה משווים ומה המשותף.

### איך יודעים היכן מתחלק פסוק לשתי צלעות?

לרוב לפי המשמעות: היכן נגמרת מחשבה אחת ומתחילה מקבילה לה. בתנ״ך עם טעמים האתנחתא מסמנת בדרך כלל את האמצע. בבחינה מנמקים את החלוקה בזוגות המילים המקבילות.
