# מה מאפיין את שירת שלמה אבן גבירול?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [שירת ימי הביניים: משוררי ספרד](https://www.lessons.co.il/he/שירת-ימי-הביניים) · כיתה י״א · 2026-11-08 · https://www.lessons.co.il/he/שירת-ימי-הביניים/מה-מאפיין-את-שירת-שלמה-אבן-גבירול

בשירת שלמה אבן גבירול (בערך 1021 – בערך 1058) יש דובר אחד סוער בשני סוגי שירים. בשירי החול הוא מתלונן על חולי ועל בדידות ומתגאה בכישרונו; בשירי הקודש אותו עצמי עומד מול האל, קטן ונבהל, והנשמה מצוירת כנשמת האל שבתוך האדם.

## הסבר על הנושא

### מי היה שלמה אבן גבירול

שלמה אבן גבירול נולד במלגה בערך ב־1021, והתייתם מהוריו כשהיה צעיר. כל חייו סבל ממחלה קשה, כנראה מחלת עור, וכתב עליה: "הֲלֹא גֹדֶל חֳלִי גִּדַּל יְגוֹנִי". פטרונו בסרגוסה, יקותיאל אבן חסאן, נרצח, ואחר כך חי בחסות שמואל הנגיד בגרנדה, עד שהיחסים ביניהם הידרדרו. הוא מת בוולנסיה; שנת מותו שנויה במחלוקת.

הוא היה גם פילוסוף, וספרו "מקור חיים" השתמר בלטינית. בשירתו יש דובר אחד בשני פנים: בשירי החול הוא מתלונן ומתגאה, ובשירי הקודש, כמו "כתר מלכות", הוא עומד מול האל. הטעות הנפוצה היא לקרוא את שני סוגי השירים כאילו כתבו אותם שני אנשים.

### הדובר המתלונן: בודד וגאה

השיר "נִחַר בְּקָרְאִי גְּרוֹנִי, / דָּבַק לְחִכִּי לְשׁוֹנִי" נבנה מלשון הסובל בתהלים סט: "יָגַעְתִּי בְקָרְאִי, נִחַר גְּרוֹנִי", ומן השבועה בתהלים קלז "תִּדְבַּק־לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי". הדובר מונה מה חסר לו: "נִכְאָב, בְּלִי אֵם וְלֹא אָב, / צָעִיר וְיָחִיד וְעָנִי", ו"נִפְרָד בְּלִי אָח, וְאֵין לִי / רֵעַ לְבַד רַעֲיוֹנִי". המשחק בין רֵעַ לרַעֲיוֹן אומר הכול: החבר היחיד שלו הוא מחשבותיו. השיבוץ המקראי הופך את התלונה האישית לקריאה של מי שצועק ואין עונה לו.

הגאווה היא הצד השני של הבדידות. בשיר "אני השר" הוא כותב "אֲנִי הַשַּׂר, וְהַשִּׁיר לִי לְעֶבֶד", ומוסיף "וְהִנֵּנִי בְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתַי – / וְלִבִּי בִי כְּלֵב בֶּן הַשְּׁמוֹנִים". בגיל שש עשרה, עם לב של זקן, הוא עומד מעל כל הסובבים אותו, ולכן לבד ביניהם. תשובה חלשה כותבת שהדובר יהיר; תשובה טובה מראה שההתפארות והתלונה באות מאותה בדידות.

### הדובר בשיר הקודש: עומד מול האל

בשירי הקודש אותו עצמי פונה אל האל, וההתפארות נעלמת. השיר "שְׁפַל רוּחַ שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה" מתאר דובר שאומר "לְפָנֶיךָ אֲנִי נֶחְשָׁב בְּעֵינַי / כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה בָּאֲדָמָה", הד לתהלים כב "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא־אִישׁ". השר של השירה נעשה תולעת.

"שַׁחַר אֲבַקֶּשְׁךָ" הוא רשות, שיר פתיחה, לתפילת נשמת של יום הכיפורים. ארבעת בתיו נפתחים באותיות ש, ל, מ, ה, וחותמים את שם המשורר. הדובר עומד באימה: "לִפְנֵי גְדֻלָּתָךְ אֶעְמֹד וְאֶבָּהֵל / כִּי עֵינְךָ תִרְאֶה כָּל מַחְשְׁבוֹת לִבִּי". זה ההפך מן התלונה: שם איש לא שיתף את מחשבותיו, וכאן יש מי שרואה את כולן. הבדידות אינה נעלמת בשיר הקודש; היא מוצאת סוף סוף מי שמקשיב לה.

### דימוי הנפש, ועצמי אחד בשני סוגי שירים

השיר מסתיים בדימוי של הנפש: "אוֹדָךְ בְּעוֹד תִּהְיֶה נִשְׁמַת אֱלוֹהַּ בִּי". הנשמה אינה שלו; היא נשימת האל שהופקדה בו, והוא יכול להודות רק כל עוד הפיקדון נמצא בידו. הדימוי מזכיר את בריאת האדם בבראשית ב: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים". והמילה נשמת מחזירה אל התפילה שהשיר פותח.

העמידו את שני הדוברים זה מול זה. בשיר החול הוא "הַשַּׂר", ובשיר הקודש תולעת. בשיר החול אין לו רע מלבד מחשבותיו, ובשיר הקודש האל רואה את כל מחשבות לבו. מה שלא משתנה הוא העוצמה: עצמי קיצוני שמודד הכול מול עצמו, ואחר כך מול האל. תשובה טובה מראה גם את ההבדל וגם את מה שנשאר.

## תרגול שלמה אבן גבירול: הדובר המתלונן והדובר מול האל

לתלמידי כיתה י״א שלומדים את שירת ימי הביניים. כל השורות שצריך מודפסות בדף; ענו במשפטים שלמים ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **השיר נפתח כך: "נִחַר בְּקָרְאִי גְּרוֹנִי, / דָּבַק לְחִכִּי לְשׁוֹנִי". השוו לתהלים סט, ד: "יָגַעְתִּי בְקָרְאִי, נִחַר גְּרוֹנִי", ולתהלים קלז, ו: "תִּדְבַּק־לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי". אילו מילים לקח המשורר מן המקרא, ומה זה מוסיף לדובר?** — מתהלים סט הוא לקח את נִחַר גְּרוֹנִי ואת בְקָרְאִי, ומתהלים קלז את הלשון הדבקה לחך. השיבוץ מציג את הדובר כסובל מקראי שקורא ואין עונה לו, ולכן התלונה האישית מקבלת משקל של מזמור.
2. **קראו: "נִכְאָב, בְּלִי אֵם וְלֹא אָב, / צָעִיר וְיָחִיד וְעָנִי", ו"נִפְרָד בְּלִי אָח, וְאֵין לִי / רֵעַ לְבַד רַעֲיוֹנִי". מה חסר לדובר? מצאו ארבעה דברים.** — חסרים לו אם, אב, אח ורֵעַ, חבר. הוא יתום, צעיר, יחיד ועני, ונשאר לו רק דבר אחד: מחשבותיו.
3. **בשורה "נִפְרָד בְּלִי אָח, וְאֵין לִי / רֵעַ לְבַד רַעֲיוֹנִי" יש משחק מילים בין רֵעַ לרַעֲיוֹנִי. הסבירו מה הוא אומר על הדובר.** — שתי המילים נשמעות דומות, ורעיוני תופס את המקום שבו היה צריך לעמוד רֵעַ. החבר היחיד של הדובר הוא מחשבותיו: הוא חי בתוך ראשו, וזה גם מקור כוחו וגם מקור בדידותו.
4. **מתוך השיר "אני השר": "אֲנִי הַשַּׂר, וְהַשִּׁיר לִי לְעֶבֶד", ובהמשך "וְהִנֵּנִי בְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתַי – / וְלִבִּי בִי כְּלֵב בֶּן הַשְּׁמוֹנִים". במה הדובר מתגאה, ואיך ההתפארות הזאת קשורה לתלונה שבשאלות הקודמות?** — הוא מתגאה בכישרון השירה (השיר הוא עבדו, ויש משחק בין שַׂר לשִׁיר; במהדורה אחרת המילה מנוקדת "הַשָּׁר", כלומר המשורר) ובחוכמה שמעבר לגילו: בן שש עשרה עם לב של בן שמונים. תשובה טובה אומרת שזו אותה בדידות מצד אחר: מי שעומד מעל כולם נשאר לבד.
5. **זה השיר "שחר אבקשך" כולו: "שַׁחַר אֲבַקֶּשְׁךָ צוּרִי וּמִשְׂגַּבִּי / אֶעְרֹךְ לְפָנֶיךָ שַׁחְרִי וְגַם עַרְבִּי / לִפְנֵי גְדֻלָּתָךְ אֶעְמֹד וְאֶבָּהֵל / כִּי עֵינְךָ תִרְאֶה כָּל מַחְשְׁבוֹת לִבִּי / מַה זֶּה אֲשֶׁר יוּכַל הַלֵּב וְהַלָּשׁוֹן / לַעְשׂוֹת וּמַה כֹּחַ רוּחִי בְתוֹךְ קִרְבִּי / הִנֵּה לְךָ תִיטַב זִמְרַת אֱנוֹשׁ עַל כֵּן / אוֹדָךְ בְּעוֹד תִּהְיֶה נִשְׁמַת אֱלוֹהַּ בִּי.". מצאו את האות הראשונה של כל בית ואיזה שם הן יוצרות, וכתבו בטבלה מה עושה כל בית.** — האותיות הן ש, ל, מ, ה: השם שלמה, חתימת המשורר. בית 1: הוא מבקש את האל בבוקר ובערב. בית 2: הוא עומד ונבהל, כי האל רואה את מחשבות לבו. בית 3: מה יכולים הלב והלשון לעשות? בית 4: הוא יודה כל עוד נשמת האל בו.
6. **בשיר "שִׁכְחִי יְגוֹנֵךְ / נֶפֶשׁ הוֹמִיָּה" הדובר פונה אל נפשו. קראו: "בְּשׁוּבֵךְ אֶל יְסוֹדֵךְ / לֹא תִשְׂאִי בְיָדֵךְ / מְאוּמָה מִכְּבוֹדֵךְ / יוֹם יָחִישׁ נוּדֵךְ / כְּצִפּוֹר אֶל קִנֵּךְ". השלימו את חלקי הדימוי בטבלה.** — המדומה: הנפש. המדמה: ציפור שחוזרת אל קנה. המכנה המשותף: חזרה הביתה. המוות מצויר כשיבה של הנפש אל מקורה, אל האל, ולא כסוף; ולכן אין טעם לאסוף כבוד בעולם, שהרי לא תיקח ממנו דבר.
7. **השלימו את טבלת ההשוואה בין הדובר בשירי החול לדובר בשירי הקודש, וכתבו מה משותף לשניהם.** — מול "אני השר": כתולעת קטנה. מול "האל רואה את מחשבותיו": לבד עם מחשבותיו, אין לו רע מלבדן. מול "השיר הוא עבדו": לאל נאה זמר האדם. משותף לשניהם: אותו עצמי סוער שמודד את עצמו בקיצוניות, פעם מול בני האדם ופעם מול האל.
8. **כתבו פסקה שמשווה בין הדובר בשיר תלונה לדובר בשיר קודש של אבן גבירול. שלבו ציטוט מכל שיר.** — תשובה טובה מציינת שבשיר החול הדובר מתלונן על בדידותו ומתגאה בכישרונו ("אֲנִי הַשַּׂר, וְהַשִּׁיר לִי לְעֶבֶד"), ובשיר הקודש הוא קטן ונבהל מול האל ("כְּתוֹלַעַת קְטַנָּה בָּאֲדָמָה"). היא מוסיפה מה לא משתנה: אותה עוצמה, ואותו עצמי שעומד לבד, עד שהאל הוא היחיד שרואה את מחשבותיו.

## שאלות נפוצות

### מהו כתר מלכות?

"כתר מלכות" היא יצירה פיוטית ופילוסופית ארוכה של שלמה אבן גבירול, שמתארת את גדולת הבורא ואת הבריאה, ואת קטנות האדם מולם. בכמה קהילות, בעיקר תימניות וספרדיות, נוהגים לקרוא אותה ביום הכיפורים, והיא נחשבת לאחד משירי הקודש החשובים בעברית.

### האם אבן גבירול באמת היה בן שש עשרה כשכתב את אני השר?

כך אומר השיר עצמו: "וְהִנֵּנִי בְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתַי". הוא נחשב לאחד משיריו הראשונים. בתשובה התייחסו לגיל כחלק מן ההתפארות: נער בן שש עשרה שלבו כלב בן שמונים, כלומר חכם כמו זקן.

### האם הדובר בשירי התלונה הוא אבן גבירול עצמו?

השירים קרובים לחייו: הוא התייתם צעיר וסבל ממחלה. ובכל זאת הדובר מעוצב, למשל כסובל מספר תהלים. בתשובה כתבו "הדובר", והראו איך השיר הופך את הסבל האישי לתמונה שקוראים יכולים להבין.

### מהי רשות בפיוט?

רשות היא שיר קצר שפותח תפילה, כאילו החזן מבקש רשות להתחיל. "שַׁחַר אֲבַקֶּשְׁךָ" הוא רשות לתפילת נשמת, ולכן הוא מסתיים בנשמת האל שבתוך הדובר: השיר מוביל אל התפילה שנפתחת במילים נשמת כל חי.

### במה שונה אבן גבירול משמואל הנגיד?

שמואל הנגיד היה מדינאי ומצביא, ובשירי המלחמה שלו הדובר מדבר בשם עמו. אבן גבירול, שחי זמן מה בחסות הנגיד, היה אדם בודד בלי משרה, והדובר שלו מדבר בעיקר על עצמו: על מחלתו, על בדידותו, על כישרונו ועל נפשו מול האל.
