# על מה מדבר השיר לנוכח פסל אפולו של טשרניחובסקי?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [השירה העברית במאה העשרים](https://www.lessons.co.il/he/שירה-עברית-במאה-העשרים) · כיתה י״א · 2026-11-08 · https://www.lessons.co.il/he/שירה-עברית-במאה-העשרים/על-מה-מדבר-השיר-לנוכח-פסל-אפולו

בשיר לנוכח פסל אפולו (1899) של שאול טשרניחובסקי עומד דובר יהודי מול פסל אל השמש והיופי היווני וכורע לו: "אֶכְרַע לַחַיִּים, לַגְּבוּרָה וְלַיֹּפִי". הוא אינו עוזב את היהדות. בסוף השיר מתברר שגם אל ישראל היה פעם אל של כוח וחיים, עד שהדורות "וַיַאַסְרוּהוּ בִרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִילִין".

## הסבר על הנושא

### הדובר בלנוכח פסל אפולו והבחירה שלו

שאול טשרניחובסקי (1875–1943) כתב את לנוכח פסל אפולו ב־1899, והשיר נדפס בחלק השני של ספרו הראשון, "חזיונות ומנגינות" (1900). הדובר, ה"אני" שמדבר בשיר ואינו בהכרח המשורר, עומד מול פסל של אפולו, האל היווני של השמש, השירה והיופי הצעיר, ופונה אליו: "בָּאתִי עָדֶיךָ, אֵל נִשְׁכָּח מֵעוֹלָם".

מיד הוא מציג את עצמו: "הִנְנִי הַיְּהוּדִי: רִיב לָנוּ לְעוֹלָמִים!…". הוא בא כיהודי, לא כמי שהמיר את דתו, ומעמיד שני עולמות זה מול זה. עמו זקן וחולה: "זָקֵן הָעָם – אֱלֹהָיו זָקְנוּ עִמּוֹ!". אפולו הוא "אֵל־נַעַר", אל של דור "שְׁכוּר שֶׁפַע הַחַיִּים", ואותו דור היה "נָכְרִי לְגוֹי חוֹלֶה וּלְבֵית הַכּוֹאֲבִים": הגוי החולה הוא עמו של הדובר עצמו. והבחירה שלו היא לכרוע: "אֶכְרַע לַחַיִּים, לַגְּבוּרָה וְלַיֹּפִי".

### התפנית בסוף השיר: מי אסר את האל

בקריאה מהירה נדמה שהשיר אומר: יוון במקום היהדות. אבל השורות האחרונות אומרות דבר חד יותר. את החיים והיופי, אומר הדובר, שדדו "פִּגְרֵי אֲנָשִׁים", "מוֹרְדֵי הַחַיִּים", מידי האל של המדבר ושל "כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן בְּסוּפָה", והשיר נחתם: "וַיַאַסְרוּהוּ בִרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִילִין…".

כלומר, אל ישראל עצמו היה פעם אל של גבורה וחיים, כמו אפולו, ודורות הגלות כבלו אותו. לכן הדובר קורא לעצמו "הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבִים אֵלֶיךָ": שב, לא ממיר. גם אל ישראל מתואר כאן בלשון של כוח, "צוּרִי שַׁדַּי" ואל של כובשים, כך שהדובר אינו מחליף אל באל: הוא מבקש להחזיר לאל את כוחו. המתח האמיתי בשיר הוא בין הגוף והטבע ובין יהדות שכלאה את החיים "מִמַּסְגֵּר מְאַת דּוֹרוֹת".

### מהי סונטה, ומהו כליל סונטות

סונטה היא שיר של ארבע עשרה שורות בדיוק, בתבנית חריזה קבועה. בסונטה האיטלקית, שבה כתב טשרניחובסקי, השורות מתחלקות לשני מרובעים (בתים של ארבע שורות) ולשני משולשים (בתים של שלוש). לנוכח פסל אפולו אינו סונטה: זהו מונולוג של יותר מחמישים שורות בלי חריזה קבועה. טשרניחובסקי מזוהה עם הסונטה יותר מכל משורר עברי אחר.

באודסה, ב־1919, כתב את "לשמש", כליל סונטות: חמש עשרה סונטות, שבהן השורה האחרונה של כל סונטה היא השורה הראשונה של הבאה, והסונטה החמש עשרה בנויה מן השורות הפותחות של ארבע עשרה הקודמות. הסונטה הראשונה נחתמת ב"וּכְאַחַת שִׁבֲּלֵי־פָז בַּקָּמָה כִּבְדַת־בָּר", והשנייה נפתחת באותה שורה. הצורה הקבועה היא מבחן: רגש סוער שנשמר בתוך מסגרת קפדנית. ושורת הסיום של הכליל שואלת אם הדובר הוא "פֶסֶל אַחֲרוֹן דּוֹר בְּמַמְלֶכֶת־הָאֱלִיל": עשרים שנה אחרי לנוכח פסל אפולו, הדובר עצמו נעשה פסל.

### דימוי יווני בשירות שיר עברי

אפולו אינו קישוט. דרך אל יווני השיר מספר סיפור עברי של תחייה: עם שמתעורר, שרגשותיו הנצמתים "קָמוּ לִתְחִיָּה". והלשון עברית עד היסוד: "נְפִילִים בָּאָרֶץ" מספר בראשית, שדי, תפילין. כך גם ב"לשמש", שנפתח ב"הָיִיתִי לֵאלֹהַי כְּיָקִינְטוֹן וְכַאֲדָנִי", שני נערים מן המיתולוגיה היוונית, ומוטו שלו לקוח מן המשנה (סוכה ה, ד), על אבות שהשתחוו קדמה לשמש.

הטעות הנפוצה היא לכתוב שטשרניחובסקי נוטש את היהדות ועובד אלילים. טענה טובה יותר: הדובר משתמש באל היווני כדי לקרוא ליהודים לשוב אל כוח שלדבריו היה שלהם. טעות נוספת היא לבלבל בין הדובר למשורר: כתבו "הדובר כורע", לא "טשרניחובסקי כורע". ובכל טענה הביאו את המילים המדויקות מן השיר והסבירו מה הן עושות, למשל מה מוסיף הפועל "וַיַאַסְרוּהוּ": מישהו כבל את האל, הוא לא נחלש מעצמו.

## תרגול: לנוכח פסל אפולו והסונטה של טשרניחובסקי

לתלמידי כיתה י״א שלומדים שירה עברית. קראו את השורות המודפסות בכל שאלה, ענו, ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **קראו את שתי השורות מתוך לנוכח פסל אפולו:
"בָּאתִי עָדֶיךָ, אֵל נִשְׁכָּח מֵעוֹלָם,"
"הִנְנִי הַיְּהוּדִי: רִיב לָנוּ לְעוֹלָמִים!…"
מי מדבר, אל מי הוא פונה, ואיך הוא מציג את עצמו?** — הדובר פונה ישירות אל אפולו, אל הפסל, בגוף שני ("עָדֶיךָ"). הוא מציג את עצמו כיהודי וכיריב עתיק של האל ("רִיב לָנוּ לְעוֹלָמִים"), כלומר הוא אינו בא כמי שהמיר את דתו, אלא כיהודי שבוחר לבוא.
2. **קראו את השורות והשלימו בטבלה מה נאמר על העם היהודי ומה על אפולו:
"זָקֵן הָעָם – אֱלֹהָיו זָקְנוּ עִמּוֹ!"
"אֵל־נַעַר, נֶאְדָּר, רַעֲנָן, כְּלִיל־יֹפִי,"
"דּוֹר אֵל בָּאָרֶץ, שְׁכוּר שֶׁפַע הַחַיִּים,"** — העם היהודי: עם זקן, ואלוהיו זקנו עמו. אפולו: אל־נער, רענן וכליל יופי, ודורו שכור שפע החיים. הניגוד הוא בין זקנה לנעורים ובין חולשה לשפע חיים.
3. **הדובר אומר: "הִנְנִי הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבִים אֵלֶיךָ,". למה הוא בוחר בפועל לשוב ולא בפועל לבוא? מה הפועל הזה מרמז על העבר?** — מי ששב חוזר למקום שהיה בו פעם. הדובר טוען שהיהודים הכירו פעם את מה שאפולו מייצג, את החיים, הכוח והיופי, ואיבדו אותו. תשובה טובה יכולה להוסיף את האירוניה: "שבים" היא מילה של תשובה דתית, וכאן היא משמשת לפנייה אל אל יווני.
4. **קראו את השורות מסוף השיר:
"אֶכְרַע לְכָל שְׂכִיּוֹת־הַחֶמְדָּה, שֶׁשָּׁדְדוּ"
"פִּגְרֵי אֲנָשִׁים וּרְקַב זֶרַע אָדָם,"
"מוֹרְדֵי הַחַיִּים מִיַּד צוּרִי שַׁדַּי,"
...
"אֵל אֱלֹהֵי כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן בְּסוּפָה,"
"וַיַאַסְרוּהוּ בִרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִילִין…"
מי אסר את מי? ואיך הסוף משנה את הקריאה בשיר כולו?** — "פגרי אנשים", "מורדי החיים", אסרו את אל ישראל, האל של המדבר ושל כובשי כנען, ברצועות התפילין. מכאן שהשיר אינו מעמיד את יוון מול אל ישראל: גם אל ישראל היה אל של כוח וחיים. המתח הוא בין החיים ובין יהדות הגלות שכבלה אותם.
5. **אלה המילים שבסוף ארבע עשרה השורות של הסונטה הראשונה בכליל "לשמש":
"וְכַאֲדָנִי / הַצַּח / וּפְצַח / הַנַּשְׁכָנִי / עֲבָרָנִי / רַךְ / כְּרָךְ / שָׂמָנִי / בְּרוֹשׁ / הָרֹאשׁ / שֶׁנָּטַרְתִּי / וּמִקְּטָרְתִּי / בִיקָר / כִּבְדַת־בָּר"
סמנו את תבנית החריזה של כל חלק והשלימו את הטבלה.** — מרובע א: א ב ב א. מרובע ב: א ב ב א (שוב ־אני, ושוב צליל ־ך). משולש א: ג ג ד (ברוש, הראש, שנטרתי). משולש ב: ד ה ה (ומקטרתי, ביקר, כבדת־בר). ארבע עשרה שורות בתבנית קבועה: זו סונטה.
6. **הסונטה הראשונה בכליל "לשמש" נחתמת בשורה "וּכְאַחַת שִׁבֲּלֵי־פָז בַּקָּמָה כִּבְדַת־בָּר.", והסונטה השנייה נפתחת באותה שורה בדיוק. השלימו את הטבלה: באיזו שורה נפתחת הסונטה השלישית, וממה בנויה הסונטה החמש עשרה?** — הסונטה השלישית נפתחת בשורה האחרונה של הסונטה השנייה. הסונטה החמש עשרה בנויה מהשורות הראשונות של סונטות א עד יד, לפי הסדר. כך השורות כרוכות זו בזו כמו זר, ומכאן השם כליל.
7. **תלמיד כתב: "בשיר טשרניחובסקי עוזב את היהדות ועובד אליל יווני." מצאו בתשובה שתי טעויות, וכתבו אותה מחדש.** — טעות ראשונה: בלבול בין הדובר למשורר; צריך לכתוב "הדובר". טעות שנייה: הדובר אינו עוזב את היהדות: הוא בא כ"יהודי", קורא לעצמו "שב", וטוען שאל ישראל עצמו נאסר בתפילין. לדוגמה: "הדובר, יהודי, כורע לחיים ולגבורה שאפולו מסמל, וטוען שגם אל ישראל היה אל של חיים עד שהגלות כבלה אותו."
8. **"לשמש" נפתח במוטו מן המשנה: "אבותינו שהיו במקום הזה, אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה, ומשתחוים קדמה לשמש" (סוכה ה, ד), ובשורה "הָיִיתִי לֵאלֹהַי כְּיָקִינְטוֹן וְכַאֲדָנִי,". יקינטון ואדוני הם נערים יפים מן המיתולוגיה היוונית. מה מראה הצירוף של שני המקורות האלה? כתבו שלושה משפטים.** — תשובה טובה אומרת שהשיר מוצא את הפנייה אל השמש ואל היופי בשני העולמות: במשנה, אצל אבות שהשתחוו לשמש, ובמיתולוגיה היוונית. כך הדימוי היווני משרת שיר עברי: הוא מראה שהמשיכה אל הטבע אינה זרה לגמרי לעבר היהודי. אפשר להוסיף שזו אותה טענה כמו בלנוכח פסל אפולו.

## שאלות נפוצות

### האם לנוכח פסל אפולו הוא סונטה?

לא. לנוכח פסל אפולו הוא מונולוג ארוך, של יותר מחמישים שורות, בלי חלוקה לבתים ובלי חריזה קבועה. סונטה היא שיר של ארבע עשרה שורות בדיוק בתבנית חריזה קבועה. את הסונטות שלו, ובהן כלילי הסונטות "לשמש" ו"על הדם", כתב טשרניחובסקי מאוחר יותר.

### מהי אידיליה בשירת טשרניחובסקי?

אידיליה היא שיר סיפורי ארוך שמתאר רגע שלֵו של חיי יום יום, לרוב בכפר ובטבע. האידיליות של טשרניחובסקי, כמו "כחום היום" ו"לביבות", מציירות תמונות מנוף ילדותו ומחיי היהודים בו, והן נחשבות לפסגת יצירתו.

### האם טשרניחובסקי הפנה עורף ליהדות?

לא. לצד המשיכה ליוון, שבגללה גם תרגם לעברית את האיליאדה ואת האודיסיאה, הוא כתב על נושאים יהודיים: "בעין דור" על שאול המלך אצל בעלת האוב, ובלדות על רדיפת היהודים כמו "בלדות וורמיזא". המתח בין שני העולמות הוא הנושא, לא בריחה מאחד מהם.

### למה דווקא אפולו?

משום שאפולו מרכז את כל מה שהדובר חסר. השיר עצמו מתאר אותו כמי ש"חוֹלֵשׁ עַל שֶׁמֶשׁ" ושולט "בְּעַרְפִלֵּי הַשִּׁירָה": אל השמש, השירה והנעורים. מול עם זקן שאלוהיו זקנו עמו, אל צעיר ויפה הוא הניגוד החד ביותר שאפשר לבחור.

### מה ההבדל בין סונטה לכליל סונטות?

סונטה היא שיר אחד של ארבע עשרה שורות. כליל סונטות הוא מחזור של חמש עשרה סונטות: השורה האחרונה של כל סונטה פותחת את הבאה, והסונטה החמש עשרה בנויה מן השורות הפותחות של כל הקודמות. ב"לשמש" (1919) של טשרניחובסקי אפשר לבדוק זאת שורה אחר שורה.
