# מה מיוחד בשירה של אורי צבי גרינברג?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [השירה העברית במאה העשרים](https://www.lessons.co.il/he/שירה-עברית-במאה-העשרים) · כיתה י״א · 2026-11-08 · https://www.lessons.co.il/he/שירה-עברית-במאה-העשרים/מה-מיוחד-בשירה-של-אורי-צבי-גרינברג

אורי צבי גרינברג (1896–1981), אצ״ג, כתב שירה שהיא זעקה: שורות ארוכות וקולניות, בלי משקל ובלי חריזה קבועים, בפי דובר שרואה את עצמו כנביא שמזהיר את עמו. הוא הביא לשירה העברית את האקספרסיוניזם, ואחרי השואה, בספר "רחובות הנהר" (1951), הפך את הזעקה לקינות על יהודי אירופה הנרצחים, ובהם הוריו.

## הסבר על הנושא

### דובר שרואה את עצמו כנביא

אורי צבי גרינברג נולד ב־1896 בגליציה למשפחה חסידית וגדל בלבוב. במלחמת העולם הראשונה היה חייל בצבא האוסטרו־הונגרי, וב־1918 ניצל עם משפחתו מפוגרום ביהודי לבוב. בוורשה ייסד את כתב העת "אלבטרוס" (1922–1923) וכתב שירה ביידיש, ובדצמבר 1923 עלה לארץ ישראל ועבר לכתוב בעיקר בעברית. ב־1957 קיבל את פרס ישראל לספרות.

הדובר הנבואי בשיריו אינו מדבר אל אהובה או אל עצמו, אלא אל העם כולו, כמו נביאי המקרא: הוא מזהיר, מוכיח, מקטרג ורואה חזון. כבר בשנות העשרים והשלושים ראה בשיריו את חורבן יהודי אירופה, וב"ספר הקטרוג והאמונה" (1937) הדובר הוא משורר־נביא שמנסה להציל עם שמנהיגיו מכשילים אותו. הטעות היא לקרוא את הדובר כנאום פוליטי בלבד. שאלו מה תפקידו בשיר: ממי הוא דורש, ממה הוא מזהיר ומה הוא רואה.

### מהו אקספרסיוניזם בשירה

אקספרסיוניזם הוא זרם באמנות ובספרות של ראשית המאה העשרים, שנולד בעיקר בגרמניה. הוא אינו מתאר את העולם כפי שהוא נראה, אלא את מה שהוא עושה לנפש: רגש קיצוני, דימויים מזעזעים, לשון מחוספסת ושורה חופשית. "אלבטרוס" של גרינברג הלך בעקבות כתבי העת האקספרסיוניסטיים בגרמניה, וספרו העברי "אימה גדולה וירח" (1924) נחשב לביטוי המלא הראשון של אקספרסיוניזם קיצוני בעברית.

אצל גרינברג זה נשמע כך: הוא מערבב לשון מקראית גבוהה עם סלנג, יידיש ומילים לועזיות, ושובר את הקשר ההגיוני והדקדוקי בין המילים. מטרת הדימוי אינה להתאים בעדינות למשמעות, אלא להגביר את עוצמת הרגע. כשאתם מזהים אקספרסיוניזם, אל תעצרו במילה "קיצוני": הראו איזו חוויה הדימוי מגביר.

### השורה הארוכה מול השורה המדודה

המשוררים שקדמו לו כתבו בשורה מדודה: משקל קבוע, חריזה קבועה ובתים שווים. בסונטה של טשרניחובסקי "לשמש" יש ארבע עשרה שורות בתבנית חריזה קבועה, ושיריה של רחל בנויים בתים קצרים, רבים מהם חרוזים. גרינברג שבר את זה. בשיריו הגדולים אין משקל קבוע ואין חריזה קבועה, השורות ארוכות ורחבות, והמשמעות עוברת דרך המקום שבו הוא חותך את השורה.

זו הייתה עמדה, לא רק סגנון. ב"כלפי תשעים ותשעה" (1928) הציג את עצמו כאחד מול תשעים ותשעה: הוא הגן על המודרניזם ותקף את שירתם של תלמידי ביאליק, והתנגד לכתיבה עברית בצורות קלאסיות כמו הסונטה. ובכל זאת, באותה שנה כתב ב"אנקריאון על קוטב העצבון" שירים קצרים, שלעתים קרובות חרוזים ושקולים. כלומר, השורה הארוכה היא בחירה: מי שיכול לכתוב שורה מדודה בוחר לצעוק.

### רחובות הנהר: קינות על הנרצחים

הוריו של גרינברג, אחיותיו ובני משפחותיהן נרצחו בשואה. את שירי האבל שכתב אחרי המלחמה כינס בספר הגדול רחובות הנהר (1951), שכותרת המשנה שלו היא "ספר האיליות והכח" (איליות הן אלגיות, שירי קינה). השירים נעים בין קינה אישית של בן שהוריו נרצחו לבין קינה של העם כולו, ובין אשמה של מי שלא היה שם להגן עליהם או למות איתם לבין חזון של תקומה.

גרינברג סירב לקרוא לרצח בשם "שואה", כי השם נותן לפשע מראה של אסון טבע, והעדיף "חורבן": המילה של חורבן הבית ושל מגילת איכה, הנפתחת ב"אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד". כך הקינות שלו נכנסות למסורת העברית של הקינה. הטעות היא לתאר אותן רק כעצובות: יש בהן אבל, אבל גם אשמה, עמידה על כך שהיה כאן פשע, וחזון של תקומה.

## תרגול: אורי צבי גרינברג והשיר כזעקה

לתלמידי כיתה י״א שלומדים שירה עברית. שירי גרינברג מוגנים בזכויות יוצרים, ולכן בדף מודפסים טקסטים מן המקרא ומשוררים קודמים, ושורה שנכתבה לדף הזה. ענו ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **שבצו בציר הזמן את ארבעת האירועים (הם מופיעים כאן לא לפי הסדר): קיבל את פרס ישראל לספרות; נולד בגליציה; יצא לאור הספר רחובות הנהר; עלה לארץ ישראל.** — 1896: נולד בגליציה. 1923: עלה לארץ ישראל. 1951: יצא לאור רחובות הנהר. 1957: קיבל את פרס ישראל לספרות.
2. **קראו שתי שורות. הראשונה משורות הסיום של הסונטה הראשונה ב"לשמש" של טשרניחובסקי:
"וָאֶקֹּד לְךָ בַּלָּט. אֶשְׁתַּחֲוֶה בִיקָר,"
"וּכְאַחַת שִׁבֲּלֵי־פָז בַּקָּמָה כִּבְדַת־בָּר."
השנייה נכתבה לדף הזה, בסגנון אקספרסיוניסטי:
"והעיר צועקת מכל חלונותיה כמו אם שבנה לא שב, והירח תלוי מעליה כפנס של שומר שנרדם בשמירה, ואני רץ ברחובות, אני רץ, ואין איש עונה לי"
השלימו בטבלה את תכונות השורה הארוכה.** — משקל: אין משקל קבוע, מספר ההברות המוטעמות אינו חוזר. חריזה: אין חריזה קבועה; בשורות של טשרניחובסקי "בִיקָר" ו"כִּבְדַת־בָּר" חורזות. אורך: ארוכה ולא שווה, משפט שנמשך ונמשך. קול: זועק: חזרה ("אני רץ, אני רץ") וקריאה שאין עליה תשובה.
3. **מצאו בשורה שנכתבה לדף הזה ארבעה סימנים של אקספרסיוניזם, וכתבו בכל תיבה בתרשים סימן אחד ודוגמה:
"והעיר צועקת מכל חלונותיה כמו אם שבנה לא שב, והירח תלוי מעליה כפנס של שומר שנרדם בשמירה, ואני רץ ברחובות, אני רץ, ואין איש עונה לי"** — רגש קיצוני: "העיר צועקת מכל חלונותיה". דימוי מזעזע: העיר כ"אם שבנה לא שב". שורה ארוכה וחופשית: משפט אחד בלי משקל ובלי חרוז. ערבוב לשונות או שבירת הגיון: ירח שהוא "פנס של שומר שנרדם", דימוי שמגביר את תחושת הנטישה. תשובה טובה אומרת מה כל סימן מגביר.
4. **קראו את הפסוק מירמיהו: "כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל־בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ" (ירמיהו לא, יד). אילו מאפיינים של דובר נבואי יש כאן? ואיך משורר מודרני כמו גרינברג לוקח לעצמו את התפקיד הזה?** — הנביא מדבר בשם כוח גדול ממנו ("כֹּה אָמַר יְהוָה"), פונה אל העם כולו, וקולו נשמע ברבים ("קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע") כבכי על בנים שאינם. גרינברג לוקח את התפקיד בלי סמכות דתית: הדובר שלו מזהיר את העם, מוכיח אותו, ואחרי השואה מקונן על בניו הנרצחים.
5. **מגילת איכה נפתחת כך: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה" (איכה א, א). גרינברג סירב לקרוא לרצח יהודי אירופה "שואה", כי לדבריו השם נותן לפשע מראה של אסון טבע, והעדיף את המילה "חורבן". מהם סימני הקינה בפסוק? ומה מלמדת בחירת המילה חורבן על הקינות שלו?** — סימני הקינה: מילת הזעקה "אֵיכָה", ניגוד בין אז לעכשיו ("רַבָּתִי עָם" מול "בָדָד"), והאנשה של העיר כאלמנה. המילה חורבן קושרת את הרצח לחורבן הבית ולמגילת איכה, ולכן הקינות שלו הן חלק ממסורת הקינה העברית, ובאותה מילה הוא גם אומר שהיה כאן פשע שמישהו ביצע, לא אסון טבע.
6. **תלמיד כתב: "גרינברג כותב שורות ארוכות כי היה לו הרבה מה להגיד, והוא כועס." מה חסר בתשובה? כתבו אותה מחדש.** — חסרים המונח, הבחירה ומה הצורה עושה. לדוגמה: "השורה הארוכה של גרינברג, בלי משקל ובלי חריזה קבועים, היא סימן של אקספרסיוניזם. זו בחירה: הוא ידע לכתוב שירים שקולים וחרוזים. השורה הארוכה אינה עוצרת את הרגש במסגרת אלא נותנת לו לפרוץ, והשיר נשמע כזעקה של נביא."
7. **שתי השורות האלה נכתבו לדף הזה, במשקל ובחרוז:
"הלילה יורד אל הכפר,"
"והכוכב עולה בהר."
כתבו אותן מחדש כשורה ארוכה אחת בסגנון אקספרסיוניסטי, והסבירו בשני משפטים מה השתנה.** — יש תשובות נכונות רבות. בתשובה טובה השורה החדשה ארוכה ובלי חרוז, הלילה והכוכב מקבלים רגש קיצוני או דימוי חריף (למשל לילה שנופל על הכפר כמו אגרוף), וההסבר אומר שהצורה המדודה הרגיעה את התמונה, והשורה הארוכה מערערת אותה.

## שאלות נפוצות

### למה קוראים לו אצ״ג?

אצ״ג הם ראשי התיבות של שמו, אורי צבי גרינברג. כך נקרא בפי קוראיו ומבקריו, וכך הוא מופיע בספרי לימוד ובמחקר. היה לו גם שם עברי, אורי צבי טור מלכא.

### האם גרינברג כתב גם ביידיש?

כן. את דרכו התחיל בעברית וביידיש, ובשנים 1922–1923 ערך בוורשה את "אלבטרוס", כתב עת אקספרסיוניסטי ביידיש שאת רובו כתב בעצמו. אחרי עלייתו לארץ ישראל בדצמבר 1923 עבר לכתוב בעיקר בעברית, וב"אימה גדולה וירח" הביא את האקספרסיוניזם הקיצוני לשירה העברית.

### האם כל השירים של גרינברג ארוכים?

לא. ב"אנקריאון על קוטב העצבון" (1928) כתב שירים קצרים ומגובשים, ולעתים קרובות חרוזים ושקולים. השורה הארוכה מאפיינת את שיריו הגדולים, הנבואיים והקינות, והיא בחירה של משורר שידע לכתוב גם אחרת. בתשובה כדאי לומר זאת ולא להכליל.

### מה ההבדל בין הדובר הנבואי לבין המשורר עצמו?

גרינברג היה גם איש ציבור, חבר הכנסת הראשונה מטעם תנועת החרות, ולכן קל לקרוא את שיריו כנאומים. אבל הדובר הנבואי הוא דמות שהשיר בונה, בעקבות נביאי המקרא: הוא מזהיר, מוכיח ומקונן. בניתוח כתבו על הדובר ועל תפקידו בשיר, לא על דעותיו הפוליטיות של המשורר.

### למה אי אפשר למצוא כאן ציטוטים משיריו?

משום ששירי גרינברג, שנפטר ב־1981, מוגנים בזכויות יוצרים. לכן העמוד מתאר אותם במילים שלו ומביא רק שמות ספרים. את השירים עצמם קראו בספר הלימוד או במהדורת כל כתביו בהוצאת מוסד ביאליק, בעריכת דן מירון.
