• פסיכולוגיה: פסיכולוגיה חיובית ורווחה נפשית

מהו חוסר אונים נלמד?

התוכן נכתב בעזרת בינה מלאכותית (איך אנחנו יוצרים תוכן)מיועד לכיתה י״בעודכן לאחרונה: דווחו על טעות
תשובה קצרה

חוסר אונים נלמד הוא הפסקת הניסיונות אחרי אירועים רעים חוזרים שלא הייתה עליהם שליטה, גם כשבהמשך אפשר להימלט. מרטין סליגמן וסטיבן מאייר תיארו אותו ב־1967 אצל כלבים שקיבלו מכות חשמל שלא יכלו להימלט מהן. ב־2016 הם תיקנו את התאוריה: פסיביות היא תגובת ברירת המחדל ללחץ ממושך, ומה שנלמד הוא תחושת שליטה.

הסבר על הנושא

הניסויים של 1967

חוסר אונים נלמד הוא הפסקת הניסיונות אחרי אירועים לא נעימים חוזרים שלא הייתה עליהם שליטה, גם מאוחר יותר, כשההימלטות קלה. מרטין סליגמן התחיל את המחקר ב־1967 באוניברסיטת פנסילבניה, עם ברוס אוברמייר וסטיבן מאייר. בשלב הראשון הוכנסו כלבים לרתמות בשלוש קבוצות. קבוצה 1 רק נרתמה. קבוצה 2 קיבלה מכות חשמל שכל כלב יכול היה לעצור בלחיצה על דוושה. קבוצה 3 הייתה מצומדת לקבוצה 2: כל כלב קיבל בדיוק את אותן מכות כמו בן הזוג שלו, אבל הדוושה שלו לא עשתה דבר.

בשלב השני הוכנס כל כלב לתיבת מעבר, שבה אפשר היה להימלט ממכה בקפיצה מעל מחסום נמוך. קבוצות 1 ו־2 למדו מהר לקפוץ. רוב הכלבים בקבוצה 3 שכבו ולא ניסו. המערך המשולש הזה הוא החלק המחוכם: קבוצות 2 ו־3 קיבלו מכות זהות, ולכן ההבדל היחיד ביניהן היה השליטה. לא המכות עצמן גרמו לחוסר האונים, אלא חוסר השליטה בהן.

טבלה של המערך המשולש: קבוצה 1, רק רתמה, ואחר כך למדה מהר להימלט בתיבת המעבר; קבוצה 2, מכות שאפשר לעצור בדוושה, ואחר כך למדה מהר להימלט; קבוצה 3, אותן מכות עם דוושה שלא עשתה דבר, ואחר כך רובם שכבו ולא נמלטו.קבוצהשלב ⁦1⁩שלב ⁦2⁩: תיבת המעבר1רק רתמהלמדו להימלט2הדוושה עוצרתלמדו להימלט⁦3⁩ מצומדתהדוושה לא עושה דבררובם לא ניסו
המערך מ־⁦1967⁩: קבוצות ⁦2⁩ ו־⁦3⁩ קיבלו מכות זהות; רק השליטה הייתה שונה.

ההסבר הראשון, והאתיקה

סליגמן ומאייר הציעו שהכלבים בקבוצה 3 למדו ששום דבר שהם עושים אינו משנה, ולכן ציפו שאין טעם לנסות. הם שללו הסבר מתחרה, שהכלבים למדו תנועה כלשהי שהפריעה לקפיצה, כשחזרו על ההליך עם כלבים שהשרירים שלהם שותקו זמנית בעזרת חומר. אפשר היה לעזור לכלבים חסרי האונים רק כשהזיזו פיזית את רגליהם מעל המחסום, לפחות פעמיים, לפני שהתחילו לקפוץ בעצמם; איומים, פרסים וצפייה בכלבים אחרים לא עזרו.

הניסויים האלה גרמו לבעלי חיים כאב אמיתי, והם מעוררים שאלות אתיות קשות. היום מחקר כזה צריך אישור של ועדת אתיקה ששוקלת את הנזק מול הידע שיתקבל, ותלמיד שמעריך את המחקר צריך לדון גם בזה ולא רק בתוצאות.

שרשרת שנקראת מימין לשמאל, ההסבר המקורי מ־1967: אירועים שאין עליהם שליטה, אחר כך למידה שהתגובות לא משנות, ואחר כך הפסקת הניסיונות.אין שליטהשום דבר לא משנהמפסיקים לנסות
התאוריה המקורית: בעל החיים לומד שמעשיו אינם משנים דבר.

בני אדם וסגנון הסבר

מחקרים עם בני אדם, כמו של הירוטו וסליגמן (1975), מצאו השפעות קשורות. בניסוי אחד, אנשים שביצעו משימות חשיבה עם רעש מפריע הצליחו יותר כשהיה להם מתג לכבות אותו, ועצם הידיעה על המתג ביטלה חלק גדול מההשפעה. אבל אנשים שונים זה מזה בתגובה, וב־1978 הוסיפו לין אברמסון, סליגמן וג׳ון טיזדייל את רעיון סגנון ההסבר: האופן שבו אדם מסביר אירועים רעים. סגנון פסימי רואה כישלון כאישי, קבוע וכוללני; סגנון אופטימי רואה אותו כתלוי בחלקו בנסיבות, זמני ומוגבל לתחום אחד.

טעות נפוצה היא לחשוב שהתאוריה מאפשרת לתייג חבר כמדוכא או כחסר אונים. היא לא: היא מתארת דפוסים שנמצאו במחקר על קבוצות. תלמיד שמרגיש ששום דבר שהוא עושה לא משנה צריך לדבר עם היועצת בבית הספר או עם מבוגר אחר שהוא סומך עליו.

טבלה של שני הסברים לכישלון במבחן במתמטיקה בשלושה ממדים: אישי, אני טיפש, לעומת חיצוני, המבחן היה קשה במיוחד; קבוע, תמיד אכשל, לעומת זמני, לא ישנתי בלילה; כוללני, אני גרוע בהכול, לעומת ספציפי, הנושא הזה קשה לי.ממדפסימיאופטימיפנימי או לאאני טיפשהמבחן היה קשהיציב או לאתמיד אכשלישנתי רעכוללני או לאאני גרוע בהכולהנושא הזה קשה
סגנון הסבר לכישלון דמיוני אחד, בעקבות אברמסון, סליגמן וטיזדייל ⁦(1978)⁩.

חמישים שנה אחר כך: התאוריה התהפכה

ב־2016 סקרו מאייר וסליגמן חצי מאה של מחקר מוח והגיעו למסקנה שהתאוריה המקורית הפכה את הסדר. פסיביות מול לחץ ממושך שאין עליו שליטה איננה נלמדת: היא תגובת ברירת המחדל של המוח, שמפעיל אזור בגזע המוח שנקרא גרעין הרפה הגבי. מה שנלמד הוא שליטה. כשבעל חיים מגלה שהפעולות שלו עובדות, קליפת המוח הקדם־מצחית האמצעית מזהה זאת ומכבה את הפסיביות של ברירת המחדל. גם המסר המעשי משתנה: במקום ללמוד מחדש להפסיק להיות חסרי אונים, אנשים ובעלי חיים צריכים חוויות של שליטה.

טבלה שמשווה בין ההשקפה מ־1967 להשקפה מ־2016: ב־1967 חשבו שהפסיביות נלמדת, כי שום דבר שבעל החיים עשה לא שינה; ב־2016 הפסיביות נראית כתגובת ברירת המחדל ללחץ ממושך שאין עליו שליטה, ומה שנלמד הוא שליטה, דרך קליפת המוח הקדם־מצחית.ההשקפה מ־⁦1967⁩ההשקפה מ־⁦2016⁩הפסיביות נלמדתהפסיביות היא ברירת המחדללומדים: שום דבר לא משנהלומדים: יש לי שליטהתאוריה של ציפייהזוהה מנגנון במוח
מאייר וסליגמן ⁦(2016)⁩: חמישים שנה אחר כך, התאוריה המקורית הפכה את הסדר.
דף עבודה להדפסה, בחינם

תרגול: חוסר אונים נלמד

לתלמידי פסיכולוגיה בכיתה י״ב. ענו על כל שאלה בעזרת הדף, ובדקו את עצמכם מול התשובות. התלמידים בשאלות דמיוניים.

בחינם, בלי הרשמה. דף התשובות מודפס בעמוד השני. יצירה מחדש של דף עבודה באותו נושא דורשת חשבון חינם.

דף עבודה להדפסה, בחינםlessons.co.il
תרגול: חוסר אונים נלמדשם:
  1. כתבו את התוצאה של קבוצה 3 והסבירו מדוע משווים בין קבוצות 2 ו־3.

    טבלת המערך המשולש שוב, ותוצאת שלב 2 של קבוצה 3 הוחלפה בסימן שאלה.קבוצהשלב ⁦1⁩שלב ⁦2⁩: תיבת המעבר1רק רתמהלמדו להימלט2הדוושה עוצרתלמדו להימלט⁦3⁩ מצומדתהדוושה לא עושה דבר?
  2. כתבו את השלב האמצעי בהסבר המקורי מ־1967.

    שרשרת ההסבר המקורי, והשלב האמצעי הוחלף בסימן שאלה: אין שליטה, סימן שאלה, מפסיקים לנסות.אין שליטה?מפסיקים לנסות
  3. כתבו הסבר אופטימי לכל ממד של ההפסד של התלמיד הדמיוני.

    טבלה של הסבר של תלמיד דמיוני אחרי הפסד במשחק כדורסל, והגרסה האופטימית של כל ממד הוחלפה בסימן שאלה: פנימי, אני חסר תועלת; יציב, נפסיד בכל משחק; כוללני, אני נכשל בהכול.ממדפסימיאופטימיפנימי או לאאני חסר תועלת?יציב או לאנפסיד בכל משחק?כוללני או לאאני נכשל בהכול?
  4. מדוע חזרו סליגמן ומאייר על ההליך עם כלבים משותקים זמנית?

  5. למה הגיעו מאייר וסליגמן ב־2016, ואיך זה משנה את ההסבר מ־1967?

    טבלה שמשווה בין ההשקפה מ־1967 להשקפה מ־2016: ב־1967 חשבו שהפסיביות נלמדת, כי שום דבר שבעל החיים עשה לא שינה; ב־2016 הפסיביות נראית כתגובת ברירת המחדל ללחץ ממושך שאין עליו שליטה, ומה שנלמד הוא שליטה, דרך קליפת המוח הקדם־מצחית.ההשקפה מ־⁦1967⁩ההשקפה מ־⁦2016⁩הפסיביות נלמדתהפסיביות היא ברירת המחדללומדים: שום דבר לא משנהלומדים: יש לי שליטהתאוריה של ציפייהזוהה מנגנון במוח
    מאייר וסליגמן ⁦(2016)⁩: חמישים שנה אחר כך, התאוריה המקורית הפכה את הסדר.
  6. כתבו ביקורת אתית אחת על הניסויים מ־1967 וטיעון אחד שהמגינים עליהם עשויים להעלות.

  7. חבר אומר אחרי ציון רע: "אני טיפש, תמיד אכשל, אני גרוע בהכול." בעזרת הדף, כתבו מהו הסגנון ומה חבר טוב צריך לעשות.

עוד נושאים ודפי עבודה באתר lessons.co.il© 2026 לסונס

שאלות נפוצות

מה דוגמה לחוסר אונים נלמד?

בניסוי הקלאסי מ־1967, כלבים שקיבלו מכות שלא יכלו לשלוט בהן לא הצליחו אחר כך להימלט ממכות בתיבה שבה ההימלטות הייתה קלה. אצל בני אדם מופיע דפוס קשור כשמישהו מפסיק לנסות אחרי כישלונות חוזרים שהרגיש שאין לו השפעה עליהם.

מי גילה את חוסר האונים הנלמד?

מרטין סליגמן ועמיתיו סטיבן מאייר וברוס אוברמייר באוניברסיטת פנסילבניה, בניסויים שפורסמו ב־1967. סליגמן פיתח מאוחר יותר את רעיון סגנון ההסבר ועזר לייסד את הפסיכולוגיה החיובית.

האם חוסר אונים נלמד הוא דיכאון?

לא. הוא הוצע כמודל שיכול להסביר חלק מהמאפיינים של דיכאון, אבל זו תאוריה מחקרית ולא אבחנה. מי שמודאג ממצב הרוח שלו צריך לדבר עם היועצת בבית הספר, עם הורה או עם איש מקצוע.

האם אפשר להפוך חוסר אונים נלמד?

במחקרים המקוריים כלבים התחילו להימלט אחרי שהודרכו פיזית דרך ההימלטות לפחות פעמיים. התיקון מ־2016 מציע שמה שעוזר הוא חוויה של שליטה: לגלות שהפעולות שלכם באמת משנות תוצאות.

מדוע ספגו ניסויי חוסר האונים הנלמד ביקורת?

הם חשפו כלבים למכות כואבות שלא יכלו להימלט מהן, וזה מעורר שאלות אתיות קשות. היום מחקר בבעלי חיים צריך אישור של ועדת אתיקה ששוקלת את הנזק מול התועלת הצפויה מהידע.

נשארה שאלה? שאלו את לסי

כל שאלה על המקצוע הזה. לסי עונה כאן, צעד אחר צעד.

אפשר לשאול למשל

כדי לשאול צריך חשבון חינם; השאלה שלכם נשמרת בזמן ההרשמה. התשובות נכתבות בבינה מלאכותית ועלולות לכלול טעויות. לסי לא נותן ייעוץ רפואי או משפטי.

ללמוד את זה עם מורה

ללמוד את הנושא בשיעור חי עם לסי

לסי, המורה מבוסס הבינה המלאכותית, מסביר את זה בקול על לוח, עם בחנים קצרים, בקצב שלכם. 60 הדקות הראשונות בחינם.

מעדיפים מורה פרטי?

מורים פרטיים לפסיכולוגיה

מורים ב־Lessoons, אונליין או פנים אל פנים. כל פרופיל נפתח באתר Lessoons.

לכל 236 המורים