# מה המשמעות של הסיפור האדונית והרוכל?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [ספרות](https://www.lessons.co.il/he/ספרות-לבגרות) · כיתה י״ב · 2026-11-08 · https://www.lessons.co.il/he/ספרות-לבגרות/מה-המשמעות-של-האדונית-והרוכל

"האדונית והרוכל" הוא סיפור של ש"י עגנון שהתפרסם לראשונה בתש״ג (1942–43). הוא מספר על יוסף, רוכל יהודי שמוצא מחסה בבית בודד של אדונית נוכרייה ליד יער, נעשה לאהובה ומגלה שהיא אוכלת את בעליה. על פני השטח זו מעשייה של אימה; מתחתיה הסיפור נקרא כאלגוריה ליהודים באירופה הנוצרית, וגם כסיפור על תשוקה ועל הפחד להיבלע.

## הסבר על הנושא

### קודם העלילה, אחר כך המשמעות

ב"האדונית והרוכל" של ש"י עגנון יוסף, רוכל יהודי, מגיע לבית בודד ליד יער ומשכנע את האדונית שגרה בו, הילני, לקנות ממנו סכין ציידים. בלילה הוא תועה ביער, חוזר ומבקש לינה. הוא נשאר, נעשה לאהובה, מפסיק לרכול ומתרחק ממנהגי היהודים. הוא שם לב שהיא לעולם אינה אוכלת, וכששואל, היא עונה בצחוק מאיים שהיא אוכלת בשר אדם, ומספרת על בעלים רבים. לילה אחד הוא יוצא לשלג להתפלל, וכשהוא חוזר מיטתו דקורה, והיא שוכבת על הרצפה, פצועה מן הסכין. אחרי ימים אחדים היא מתה. האדמה קפואה מכדי לקבור אותה, והוא מניח את גופתה בתיבה על הגג, בשלג, והעופות אוכלים ממנה. הוא נוטל את קופתו וחוזר לדרכים.

סיכום העלילה הוא רק הצעד הראשון. תשובה בבגרות צריכה טענה: משפט על מה שהסיפור אומר, שאפשר להתווכח איתו. לא "יוסף גר אצל האדונית", אלא: "הסיפור מראה איך יהודי שוכח את עצמו בבית נוכרי, ורק חזרה לזהותו מצילה אותו".

### סמל אחד עד הסוף: הסכין

סמל הוא חפץ שקיים באמת בעולם הסיפור, וחוזר עד שהוא נושא משמעות רחבה ממנו. את הסכין מוכר יוסף בעצמו. כשהוא שואל על בעלה, היא רומזת שגם הוא מוכר סכינים שאפשר לשחוט בהן אדם. בחלומו הוא נדקר בסכין שהיא צלב של קרח, ובשיא המיטה דקורה והסכין בידה. היהודי סיפק את הנשק נגדו, והנשק חוזר אל מי שקנתה אותו: היא פוצעת את עצמה ומתה.

גם הקופה, שק הסחורה של הרוכל, היא סמל. בבית האדונית הוא מניח אותה, וכשהוא קורא "כמה נתרחקתי" כתפיו כבדות כאילו נשא אותה. במשפט האחרון הוא "נטל את קופתו": הוא חוזר להיות מי שהיה.

### המספר: קול רגוע ודברים נוראים

המספר כאן הוא קול בגוף שלישי, בנוסח של מעשייה עממית, שמוסר דברים מזעזעים בשקט גמור. כששואל יוסף ממה היא ניזונה, היא עונה "דם אנשים אני שותה", והוא מפסיק לשאול ומוסיף לאהוב אותה, כחידה שאין לה פתרון. המספר מוסר הרבה מבעד לעיניו של יוסף, במבע משולב, שבו קול המספר וקול הדמות מתערבבים, ולכן הקוראים רואים לפני יוסף את מה שהוא מסרב לראות: זו אירוניה דרמטית.

אפשר לסמוך על המספר? הוא אינו משקר, אבל הוא מעכב. ברוב הסיפור דבריה נשמעים כצחוק, והוא אינו מכריע; רק ההתקפה מראה שלא היו רק צחוק: המיטה הדקורה, והנשיכה בצווארו שנכשלת, כי דמו קר מן התפילה בשלג. הטעות היא לזהות את המספר עם עגנון, או לקרוא את שלוותו כהסכמה: השקט שלו הוא חלק מן האימה.

### שתי קריאות, והכרעה על פי ראיות

קריאה א, של ברוך קורצווייל ואחרים, היא אלגוריה לאומית: הילני, ששמה מזכיר את העולם ההלני, היא אירופה הנוצרית, ויוסף הוא היהודי שמתפתה ומתבולל. הראיות: צלבים בבית ובדרך, האוכל, ההצלה ברגע שעולה בדעתו "לקרות קריאת שמע", והקשר הפרסום: קובץ לחיילים יהודים בצבאות בעלות הברית, בתש״ג (1942–43), כשהגיעו ידיעות על רצח יהודי אירופה. קריאה ב, של מיכל ארבל ואחרים, רואה סיפור על גבר ואישה: תשוקה להיבלע ופחד ממנה, כמו אצל קירקה באודיסאה. הראיה: כשיוסף רוצה ללכת, איבריו אינם זזים.

כדי להכריע, בודקים איזו קריאה מסבירה יותר פרטים, גם את הקשים: למשל, למה יוסף מטפל באדונית במסירות אחרי שניסתה לרצוח אותו. תשובה טובה בוחרת קריאה, מביאה שתי ראיות, ומודה במה שהקריאה האחרת מסבירה. ארבל עצמה טוענת שהסיפור נע בין השתיים ואינו מכריע.

## תרגול: האדונית והרוכל של עגנון

לתלמידי כיתה י״ב שמתכוננים לבגרות בספרות. ענו לפי מה שמודפס בדף, ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **השלימו את שלוש התחנות החסרות בקשת העלילה: מה קורה בתחילה, בשיא ובסוף?** — בתחילה: יוסף מוכר לאדונית סכין ציידים. בשיא: כשהוא חוזר מן התפילה בשלג, מיטתו דקורה והיא שוכבת פצועה והסכין בידה. בסוף: הוא נוטל את קופתו וחוזר לדרכים.
2. **איזה משפט הוא טענה, ואיזה הוא סיכום עלילה?
א. "יוסף נשאר בבית האדונית ומפסיק לעבוד."
ב. "האדונית מתה מן הפצעים שגרמה לעצמה."
ג. "הסיפור מראה שהבית הבטוח הוא המקום המסוכן ביותר."** — א ו־ב הם סיכום עלילה: הם מוסרים מה קרה. ג היא טענה: היא אומרת מה הסיפור מראה, ואפשר להתווכח איתה ולהביא לה ראיות, למשל שהיער מפחיד אבל הבית הוא שבו כמעט נטרף.
3. **השלימו את הדרך של הסכין בסיפור: מה קורה לה בחלום, בשיא ובסוף?** — בחלום: יוסף נדקר בסכין שהיא צלב של קרח. בשיא: המיטה דקורה והסכין בידה של האדונית. בסוף: היא פצעה את עצמה ומתה. הנשק שהיהודי מכר חוזר אל מי שקנתה אותו.
4. **בתחילת הסיפור יוסף נושא קופה כבדה. בבית האדונית הוא מניח אותה. כשהוא קורא בשלג "כמה נתרחקתי", כתפיו כבדות כאילו נשא אותה, ובמשפט האחרון הוא "נטל את קופתו". מה מסמלת הקופה?** — הקופה מסמלת את הזהות של יוסף: היהודי הנודד, עם עבודתו ודרכו. כשהוא מניח אותה הוא שוכח מי הוא, כשהוא מתעורר הוא מרגיש את משקלה, ובסוף, כשהוא נוטל אותה, הוא חוזר לעצמו.
5. **כשיוסף שואל ממה היא ניזונה, האדונית עונה "דם אנשים אני שותה". המספר אינו אומר אם היא צוחקת, ויוסף מפסיק לשאול. מה מרוויח הסיפור מכך שהמספר מעכב את התשובה?** — תשובה טובה אומרת שהעיכוב יוצר אירוניה דרמטית: הקוראים חוששים לפני יוסף, וחרדתם גדלה בכל פעם שהוא מתעלם. העיכוב גם משאיר פתוח אם זו אימה ממשית או רק משחק, עד שההתקפה, המיטה הדקורה והנשיכה בצווארו, מראה שלא היה זה רק צחוק.
6. **השלימו את הטבלה: מה מייצגים האדונית ויוסף בכל אחת משתי הקריאות?** — קריאה א: האדונית היא אירופה הנוצרית, ויוסף יהודי שמתבולל. קריאה ב: האדונית היא האישה הבולעת, הפיתוי והסכנה כאחד, ויוסף גבר שרוצה ופוחד להיבלע, ואינו מצליח ללכת.
7. **לאיזו קריאה מתאימה כל ראיה, א (יהודים ואירופה) או ב (גבר ואישה)?
1. צלב של אבן בדרך ביער.
2. כשיוסף רוצה ללכת, איבריו אינם זזים.
3. הסיפור התפרסם בתש״ג (1942–43) בקובץ לחיילים יהודים.
4. יוסף אוהב אותה כחידה שאין לה פתרון.
5. מה שמציל את יוסף הוא קריאת שמע.** — 1 א, 2 ב, 3 א, 4 ב, 5 א. ראיה טובה יכולה לשרת גם את שתיהן: קריאת שמע היא חזרה לזהות יהודית (א), וגם היחלצות מן ההיבלעות בבית האישה (ב).
8. **כתבו פסקה שמכריעה בין שתי הקריאות: בחרו אחת, הביאו שתי ראיות מן הסיפור, וכתבו משפט אחד על מה שהקריאה האחרת מסבירה טוב יותר.** — פסקה טובה פותחת בטענה ברורה, מביאה שתי ראיות ומסבירה כל אחת (למשל הסכין שהיהודי מכר וקריאת שמע לקריאה א, או האיברים שאינם זזים והאהבה לחידה לקריאה ב), ומסיימת בהודאה במה שהקריאה האחרת מסבירה. פסקה חלשה מספרת שוב את העלילה בלי להכריע.

## שאלות נפוצות

### מי היה ש״י עגנון?

שמואל יוסף עגנון (1887–1970) נולד בבוצ'אץ' שבגליציה וחי רוב חייו בירושלים. ב־1966 קיבל את פרס נובל לספרות, יחד עם המשוררת נלי זק"ש, על אמנות סיפור שמוטיבים מחיי העם היהודי שזורים בה. סיפוריו נעים בין עולם בית המדרש לעולם המודרני, ולעתים קרובות פני השטח הפשוטים שלהם מסתירים עומק רב.

### באיזה ספר מופיע האדונית והרוכל?

הסיפור התפרסם לראשונה בתש״ג (1942–43), בימי מלחמת העולם השנייה, בקובץ "בסער", שיועד לחיילים יהודים קוראי עברית בצבאות בעלות הברית. אחר כך כונס בקובץ הסיפורים של עגנון "סמוך ונראה", שיצא בהוצאת שוקן ב־1950.

### למה קוראים לאדונית הילני?

השם מזכיר את הלנה מטרויה, היפה שבגללה פרצה מלחמה, ואת העולם ההלני, יוון ותרבותה. ברוך קורצווייל קרא בו את קסמי התרבות הלא יהודית שמושכים את היהודי להתבולל. כך שם אחד כבר מכין את הקורא לקריאה האלגורית של הסיפור.

### מה הקשר בין יוסף הרוכל ליוסף ואשת פוטיפר?

יוסף המקראי עומד בפיתוי של אשת פוטיפר ופותר חלומות. יוסף של עגנון הוא היפוכו: הוא נענה לפיתוי של האישה הנוכרייה ואינו מבין את החלום שמזהיר אותו. מיכל ארבל מציעה שסיפור שמשון ודלילה מתאים אפילו יותר, כי בו האישה הנוכרייה מביאה על הגיבור אסון.

### האם האדונית באמת אוכלת את בעליה?

במשך רוב העלילה דבריה נשמעים כצחוק אכזרי, ויוסף בוחר לא לשאול. אבל היא מספרת על בעלים רבים ולעולם אינה אוכלת איתו, ובשיא היא דוקרת את מיטתו ומנסה לנשוך את צווארו, ונכשלת רק משום שדמו קר מן התפילה בשלג. הדברים לא היו רק צחוק. זו הסיבה שהסיפור נקרא גם כסיפור אימה, כמו סיפורי ערפדים.
