# איך קוראים סיפור מתורגם?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [סיפורת לבגרות בספרות: הסיפור, הנובלה והרומן](https://www.lessons.co.il/he/סיפורת) · כיתה י״א · 2026-11-08 · https://www.lessons.co.il/he/סיפורת/איך-קוראים-סיפור-מתורגם

קוראים סיפור מתורגם בעזרת כלי הניתוח הרגילים (עלילה, מספר, דמויות, נקודת מפנה), וזוכרים שכל מילה בו עברה דרך מתרגם. ממקמים את הסיפור בתרבות ובזמן שבהם נכתב, מבססים טענות על מה שעובר משפה לשפה, כמו המבנה והחזרות, ושמים לב למה שעלול ללכת לאיבוד: משחק מילים, משלב, שם בעל משמעות וקצב.

## הסבר על הנושא

### מה משתנה כשסיפור מתורגם

סיפור מתורגם מגיע אלינו דרך כותב נוסף, המתרגם, שנאלץ לבחור בכל שורה. העלילה, סדר האירועים והדמויות עוברים בדרך כלל בשלמותם. ארבעה דברים נוטים ללכת לאיבוד. משחק מילים: כשקלאודיוס קורא להמלט “my son” (בני), המלט עונה “I am too much i’ the sun” (אני יותר מדי בשמש), ובעברית, שבה בן ושמש אינן דומות, הבדיחה נעלמת. משלב, כלומר רמת הלשון, גבוהה או נמוכה. שם בעל משמעות. וקצב: אורך המשפט, עצירה, צעקה.

הסיפור "מותו של פקיד" (1883) של אנטון צ׳כוב מדגים שלושה מהם. שם הפקיד הוא צ׳רביאקוב, מן המילה הרוסית לתולעת. הוא ממלמל תואר כבוד קטוע כל כך שצ׳כוב מדפיס אותו עם קו באמצע, והתרגום האנגלי של קונסטנס גארנט כותב אותו במלואו, “your Excellency”. המילה האחרונה בסיפור היא "פומר", מילה עממית למת; גארנט כתבה “died” הניטרלי ומחקה את העצירה שצ׳כוב שם לפניה. לכן לפני שבונים טענה על מילה אחת, שואלים: של מי המילה, של הסופר או של המתרגם?

### למקם את הסיפור בתרבות ובזמן שלו

סיפור מניח דברים שקוראיו הראשונים ידעו. צ׳כוב כתב את "מותו של פקיד" ביוני 1883 בשביל שבועון הומור בסנקט פטרבורג, וחתם עליו בשם העט א׳ צ׳כונטה. קוראיו חיו בשירות ציבורי שבנוי כסולם של דרגות, ולכן הבינו מיד למה פקיד שהתעטש על קרחתו של גנרל אזרחי, שאפילו אינו הממונה עליו, מתנצל חמש פעמים. בלי ההקשר הזה צ׳רביאקוב נראה סתם חרד; איתו, הסיפור הוא סאטירה על הפחד מדרגה של חברה שלמה.

"לפני החוק" של פרנץ קפקא התפרסם ב־7 בספטמבר 1915 בגיליון ראש השנה של שבועון יהודי בפראג. קפקא, יהודי מפראג, כתב בגרמנית. שומר סף מונע מ"איש מן הכפר" (“Mann vom Lande”) להיכנס אל החוק, ויש קוראים ששומעים בצירוף הזה את "עם הארץ" של חז״ל, מי שאינו בקיא בתורה. ההקשר פותח קריאה כזאת, אבל אינו מחליף את הראיות מן הטקסט.

### כלי הניתוח עובדים גם בתרגום

המבנה, החזרות ונקודת המפנה עוברים כל תרגום, ולכן טענה חזקה נשענת עליהם. צ׳רביאקוב מתנצל חמש פעמים, וכל תשובה של הגנרל חריפה מקודמתה: לא כלום, כבר שכחתי, שטויות, אתה צוחק עליי, ולבסוף "צא מכאן!!" (התרגומים מן המקור בעמוד הם שלנו). הצעקה היא נקודת המפנה. ואז הסיום: הוא הולך הביתה, שוכב על הספה בלי לפשוט את מדיו, ומת. הוא אינו פושט את המדים, כי הדרגה היא כל מה שיש לו.

הסיפור של קפקא מתהפך במשפט האחרון. האיש הגוסס שואל למה איש לא בא בכל השנים, ושומר הסף צועק: "איש אחר לא יכול היה להיכנס כאן, כי הכניסה הזאת נועדה רק לך. עכשיו אני הולך לסגור אותה." הטעות הנפוצה היא לספר מחדש סיפור על בירוקרטיה. טענה טובה יותר: השער היה פתוח והיה שלו, ומה שהשאיר אותו בחוץ הייתה ההחלטה לחכות לרשות.

### איך משווים לסיפור עברי

השוואה עובדת הכי טוב על מצב משותף. בסיפור "פת שלמה" של ש״י עגנון, שפורסם לראשונה בכתב העת "מאזנים" בינואר 1933, המספר, לבדו בירושלים, מקבל מד״ר יקותיאל נאמן מכתבים לשלוח בדואר רשום. הוא מתלבט בין בית הדואר לבין הרעב שלו, אינו מצליח לעשות אף אחד מהם, ומסיים את הלילה רעב כשהמכתבים עדיין אצלו. כמו האיש של קפקא, הוא אינו מגיע אל מה שיצא לעשות.

ההבדל הוא בתרבות. לחוק של קפקא אין שם, אין מקום ואין תוכן. העולם של עגנון מלא שמות יהודיים: המבקר ברוך קורצווייל קרא את נאמן כמשה רבנו, שעליו נאמר "בְּכָל־בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב, ז). עגנון הכחיש שקפקא השפיע עליו, ולכן משווים בין הסיפורים ואין טוענים להשפעה.

## תרגול: קריאת סיפור מתורגם

לתלמידי כיתה י״א שלומדים סיפורת לבגרות. כל הקטעים מודפסים בדף, בתרגום שלנו מן המקור. ענו על השאלות ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **בכל דוגמה משהו עלול ללכת לאיבוד בתרגום. מלאו בטבלה: משחק מילים, משלב, שם בעל משמעות או קצב?
א. קלאודיוס קורא להמלט “my son” (בני), והמלט עונה “I am too much i’ the sun” (אני יותר מדי בשמש).
ב. הפקיד אצל צ׳כוב נקרא צ׳רביאקוב, מן המילה הרוסית לתולעת.
ג. צ׳רביאקוב ממלמל תואר כבוד קטוע ומתרפס; בתרגום האנגלי התואר מלא.
ד. בסוף של צ׳כוב, בתרגום שלנו "ו... מת", יש עצירה; בתרגום האנגלי "ומת".** — א. משחק מילים: son ו־sun נשמעות כמעט אותו דבר. ב. שם בעל משמעות. ג. משלב: הדיבור המתרפס והחתוך הופך לתואר רשמי. ד. קצב: העצירה לפני המילה האחרונה נמחקה.
2. **קראו את פתיחת "מותו של פקיד" (צ׳כוב, 1883):
"בערב נאה אחד ישב פקיד נאה לא פחות, איוון דמיטריץ׳ צ׳רביאקוב, בשורה השנייה של האולם, והביט במשקפת אופרה ב'פעמוני קורנוויל'. הוא הביט והרגיש ברום האושר. אבל לפתע... בסיפורים נתקלים לא פעם ב'אבל לפתע' הזה. הסופרים צודקים: החיים מלאים הפתעות."
מי קוטע כאן את הסיפור, ובאיזה טון? מה זה מלמד על הדרך לקרוא את ההמשך?** — המספר קוטע את הסיפור ומדבר על מוסכמות הכתיבה עצמן, בטון אירוני: "פקיד נאה לא פחות" ו"החיים מלאים הפתעות" לועגים בעדינות. מכאן שהסיפור יסופר כבדיחה, ושצריך לשים לב לפער בין הטון הקל לבין הסוף, שבו הפקיד מת.
3. **השם צ׳רביאקוב בא מן המילה הרוסית לתולעת. מה השם מוסיף לאפיון הדמות? ומה יכול מתרגם לעשות כדי שהקוראים בעברית לא יפסידו אותו? הציעו שתי דרכים, וכתבו מה מרוויחים ומה מפסידים בכל אחת.** — השם הוא אפיון עקיף: צ׳רביאקוב קטן ומתפתל לפני הגנרל, כמו תולעת. דרכים אפשריות: להשאיר את השם ולהוסיף הערת שוליים (נשמר הצליל הרוסי, אבל הבדיחה מוסברת ולא מורגשת), או לתרגם את השם לשם עברי שמרמז על תולעת (הבדיחה מורגשת, אבל הסיפור מפסיק להישמע רוסי). כל תשובה שמציגה רווח והפסד מתקבלת.
4. **אלה חמש תשובות הגנרל, לא לפי הסדר: "צא מכאן!!" / "לא כלום, לא כלום" / "אתה פשוט צוחק עליי, אדוני" / "איזה שטויות... במה אוכל לעזור לך?" (לאדם הבא בתור) / "די כבר, אני כבר שכחתי, ואתה עוד על זה". סדרו אותן במדרגות לפי המקום, והסבירו מה משתנה מתשובה לתשובה.** — 1 במושב: לא כלום, לא כלום. 2 בהפסקה: די כבר, אני כבר שכחתי. 3 בקבלת קהל: איזה שטויות... במה אוכל לעזור לך? 4 ליד הדלת: אתה פשוט צוחק עליי. 5 למחרת: צא מכאן!! הגנרל עובר מאדישות לקוצר רוח, לחשד ולזעם: ההתנצלויות עצמן, לא העיטוש, הן שמרגיזות אותו.
5. **זה המשפט האחרון של הסיפור, בתרגום שלנו: "הוא הגיע הביתה כמו מכונה, ובלי לפשוט את מדיו שכב על הספה ו... מת."
איזה פרט במשפט תומך בטענה שהדרגה היא כל מה שיש לצ׳רביאקוב? ולמה חשובה העצירה לפני המילה האחרונה?** — הפרט הוא המדים שאינו פושט: גם בבית, גם במותו, הוא נשאר פקיד, ואין לו זהות מחוץ לדרגה. העצירה (ו...) גורמת לקוראים לחכות לעוד בדיחה, והמילה הפשוטה "מת" נוחתת עליהם בבת אחת: הקומדיה נגמרת במוות.
6. **"לפני החוק" של קפקא נפתח כך (בתרגום שלנו): "לפני החוק עומד שומר סף. אל שומר הסף הזה בא איש מן הכפר ומבקש להיכנס אל החוק." הסיפור התפרסם ב־1915 בשבועון יהודי בפראג, ובגרמנית האיש הוא “Mann vom Lande”, צירוף שיש ששומעים בו את "עם הארץ". מה ההקשר הזה מוסיף לקריאה, ומה הסכנה בשימוש בו?** — ההקשר מוסיף רובד יהודי: החוק יכול להיקרא גם כתורה, והאיש כמי שאינו בקיא בה ועומד מחוץ לשער. הסכנה היא להפוך קריאה אפשרית לעובדה: הסיפור אינו מזכיר תורה או יהודים, ותשובה טובה אומרת שזו פרשנות אחת ומראה שהיא נשענת על הטקסט.
7. **מלאו את טבלת ההשוואה לפי העובדות הבאות. ב"לפני החוק" האיש מחכה כל חייו ליד שער פתוח, ובסוף שומר הסף סוגר אותו. ב"פת שלמה" של עגנון המספר מקבל מכתבים לשלוח בדואר רשום, מתלבט בין בית הדואר לרעב, ומסיים את הלילה רעב והמכתבים עדיין אצלו.** — המטרה ב"פת שלמה": לשלוח את המכתבים. המכשול ב"לפני החוק": שומר הסף. הסיום ב"לפני החוק": השער נסגר; ב"פת שלמה": המכתבים לא נשלחו, והמספר רעב. הדמיון: שניהם אינם מגיעים אל מה שיצאו לעשות.
8. **כתבו טענה של שניים או שלושה משפטים על "מותו של פקיד" שתהיה נכונה בכל תרגום, וביססו אותה על פרט מן העלילה.** — תשובה טובה מנסחת טענה ולא מספרת מחדש את העלילה, ונשענת על משהו שעובר כל תרגום: החזרה (חמש התנצלויות), נקודת המפנה (הצעקה) או הסיום (המדים). לדוגמה: צ׳כוב מראה שהפחד מן הדרגה חזק מן העלבון עצמו, כי הגנרל כבר שכח את העיטוש, וצ׳רביאקוב ממשיך להתנצל עד שהוא מת.

## שאלות נפוצות

### של מי הסיפור המתורגם, של הסופר או של המתרגם?

של שניהם. העלילה, הדמויות והמבנה הם של הסופר, והם עוברים לכל תרגום טוב. המילים המדויקות הן בחירות של המתרגם: משלב, שם, אורך של עצירה. לכן תשובה זהירה נשענת על המבנה ועל החזרות, ובודקת מילה בודדת מול תרגום נוסף או הערה לפני שהיא בונה עליה טענה.

### האם סופרים עבריים תרגמו את הסיפורים האלה?

כן. אורי ניסן גנסין, מגדולי הסיפורת העברית בראשית המאה העשרים, תרגם לעברית קובץ סיפורים של צ׳כוב, שיצא בהוצאת "ניסיונות" שהקים ב־1906. הסופרים העבריים של אותה תקופה קראו ותרגמו סיפורת רוסית וגרמנית, ולכן ההשוואה בין סיפור מתורגם לסיפור עברי היא גם שאלה של קשרים בין ספרויות.

### מה זה משלב בסיפור?

משלב הוא רמת הלשון: רשמית או יומיומית, גבוהה או נמוכה, הנימוס המתרפס של פקיד או הדיבור הפשוט של עגלון. צ׳רביאקוב מדבר בלשון מתרפסת וקטועה, והמילים האחרונות של הגנרל הן צעקה קצרה. מתרגם יכול לשמור על האירועים ולהשטיח את המשלב, ואיתו חלק מן האפיון.

### למה קשה לתרגם את שם הסיפור של צ׳כוב "טוסקה"?

המילה הרוסית "טוסקה" (1886) מציינת רגש שבין ייסורים, געגוע ומלנכוליה, ואין מילה אחת בעברית או באנגלית שמכסה את כולו. קונסטנס גארנט קראה לסיפור באנגלית “Misery” (אומללות). בסיפור, העגלון יונה פוטפוב מנסה כל הערב לספר למישהו שבנו מת השבוע, ובסוף מספר הכול לסוסה שלו.

### איך כותבים השוואה בין סיפור מתורגם לסיפור עברי?

מתחילים ממצב משותף ולא ממילת נושא משותפת: איש מול שער, פקיד מול ממונה. מעמידים את שני הסיפורים זה מול זה באותן נקודות (מטרה, מכשול, סיום, עולם), מוצאים דמיון אחד והבדל אחד, ומסבירים את ההבדל בתרבות שממנה בא כל סיפור. מסיימים בטענה, לא ברשימה.
