# מה לימד המקרה של ה״מ על הזיכרון?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [פסיכולוגיה: מערכות זיכרון ושכחה](https://www.lessons.co.il/he/מערכות-זיכרון-ושכחה) · כיתה י״א · 2026-11-12 · https://www.lessons.co.il/he/מערכות-זיכרון-ושכחה/מה-לימד-המקרה-של-הנרי-מולסון-על-הזיכרון

המקרה של ה״מ, הנרי מולסון, לימד שההיפוקמפוס נחוץ כדי ליצור זיכרונות חדשים לטווח ארוך של עובדות ואירועים, אבל לא כדי להחזיק מידע כמה שניות ולא כדי ללמוד מיומנויות חדשות. אחרי ניתוח ב־1953 שהסיר חלקים משתי האונות הרקתיות שלו, הוא לא יכול היה עוד לזכור חוויות חדשות, אבל הזיכרון לטווח קצר, הזיכרונות הישנים והיכולת ללמוד מיומנויות תנועה נשמרו.

## הסבר על הנושא

### ניתוח ב־1953

הנרי מולסון, שנולד ב־1926 בקונטיקט, סבל מהתקפי אפילפסיה קשים שהחמירו אחרי יום הולדתו ה־16 ושתרופות לא הצליחו לעצור. ב־1 בספטמבר 1953 הסיר הנוירוכירורג ויליאם סקוביל רקמה משני צידי המוח שלו באונות הרקתיות המדיאליות, כולל חלק גדול מההיפוקמפוס בכל צד ורוב האמיגדלה. ההתקפים נחלשו. אבל הנרי נשאר עם אובדן זיכרון כל כך מוגדר, שהוא שינה את הבנת המדענים את הזיכרון. כדי לשמור על פרטיותו הוא היה מוכר במחקר רק בראשי התיבות ה״מ עד מותו ב־2008.

סקוביל והפסיכולוגית ברנדה מילנר דיווחו לראשונה על המקרה של ה״מ ב־1957. בעשורים הבאים השתתף ה״מ במחקרים של מילנר ואחר כך של סוזן קורקין, שחקרה אותו עד מותו.

### מה הוא איבד, ומה נשמר

לה״מ הייתה אמנזיה אנטרוגרדית קשה: הוא לא יכול היה ליצור זיכרונות מודעים חדשים של אירועים או עובדות. הוא יכול היה לפגוש את אותה חוקרת פעמים רבות ולברך אותה בכל פעם כזרה, ולקרוא את אותו עיתון שוב בעניין מחודש. הייתה לו גם אמנזיה רטרוגרדית חלקית: רוב הזיכרונות מהשנה־שנתיים שלפני הניתוח אבדו, וחלק גם ממרחק רב יותר. אבל זיכרונות הילדות נשארו.

חשוב לא פחות מה שנשאר. הזיכרון לטווח קצר שלו היה שלם: הוא יכול היה לחזור על רצף קצר של ספרות כמו אנשים אחרים, ולנהל שיחה כל עוד לא הוסחה דעתו. האינטליגנציה והשפה לא נפגעו. הטעות הנפוצה היא לומר שלה״מ לא היה זיכרון בכלל; הוא איבד יכולת אחת מסוימת, העברת מידע חדש לזיכרון מודע ומתמשך.

### כוכב במראה: ללמוד בלי לזכור

בתחילת שנות ה־60 נתנה ברנדה מילנר לה״מ משימת שרטוט במראה: לצייר קו בין שני קווי המתאר של כוכב כשהוא רואה את ידו ואת הדף רק במראה, שהופכת כל תנועה. הטעויות שלו ירדו מניסיון לניסיון ומיום ליום, כמו אצל כל אחד, ובכל זאת בכל יום אמר שמעולם לא עשה את המשימה. הוא למד מיומנות פרוצדורלית בלי שום זיכרון מודע של הלמידה.

יחד הראו הממצאים שהזיכרון אינו דבר אחד. זיכרון לטווח קצר, זיכרון לטווח ארוך של עובדות ואירועים וזיכרון של מיומנויות נשענים על מערכות שונות, וההיפוקמפוס נחוץ כדי להפוך חוויות חדשות לזיכרונות גלויים ומתמשכים, תהליך שנקרא קיבוע, אבל לא לשאר.

### מה מקרה אחד יכול להוכיח ומה לא

חקר מקרה בודק אדם אחד לעומק. המקרה של ה״מ נחקר יותר מחמישים שנה במשימות רבות, וממצאיו נתמכו במטופלים מאוחרים ובהדמיות מוח, וזה נותן להם משקל. אבל למקרה אחד יש מגבלות: הנזק לא הוגבל להיפוקמפוס, האפילפסיה והתרופות אולי השפיעו עליו, ואי אפשר לדעת בדיוק איך היה הזיכרון שלו קודם. אחרי מותו נחתך מוחו ב־2009 ל־2,401 פרוסות דקות כדי למפות את הנזק המדויק. תשובה טובה משתמשת במקרה כראיה למערכות זיכרון נפרדות ומוסיפה אחת המגבלות.

## תרגול: המקרה של ה״מ

לתלמידי פסיכולוגיה בכיתה י״א. ענו על כל שאלה בעזרת הדף, ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **כתבו את שני האירועים החסרים בציר הזמן.** — 1953: הניתוח שהסיר חלקים משתי האונות הרקתיות המדיאליות. 1957: הדיווח הראשון על המקרה, של סקוביל ומילנר.
2. **מה ההבדל בין אמנזיה אנטרוגרדית לרטרוגרדית? איזו הייתה לה״מ בעיקר?** — אמנזיה אנטרוגרדית היא אובדן היכולת ליצור זיכרונות חדשים אחרי הפגיעה; אמנזיה רטרוגרדית היא אובדן זיכרונות מלפניה. לה״מ הייתה בעיקר אמנזיה אנטרוגרדית קשה, עם אובדן רטרוגרדי חלקי של השנה־שנתיים שלפני הניתוח.
3. **כתבו את שתי התשובות החסרות.** — לזכור אירועים ועובדות חדשים: לא יכול. ללמוד מיומנות תנועה חדשה: יכול (משימת השרטוט במראה).
4. **תארו את משימת השרטוט במראה ואת מה שהראו התוצאות של ה״מ.** — הוא צייר בין שני קווי המתאר של כוכב כשהוא רואה את ידו רק במראה. הטעויות שלו ירדו לאורך הימים, אבל הוא לא זכר שעשה את המשימה. זה הראה שאפשר ללמוד זיכרון פרוצדורלי בלי ההיפוקמפוס ובלי זיכרון מודע.
5. **כיצד המקרה של ה״מ תומך במודל רב המאגרים, וכיצד הוא חורג ממנו?** — הוא תומך במאגרים נפרדים לטווח קצר ולטווח ארוך: הזיכרון לטווח קצר עבד, אבל שום דבר לא הגיע לזיכרון מתמשך. הוא חורג מהמודל כשהוא מראה שגם בזיכרון לטווח ארוך יש מערכות נפרדות, כי הוא עדיין למד מיומנויות.
6. **מדוע ה״מ היה מוכר רק בראשי התיבות שלו עד 2008?** — כדי להגן על פרטיותו, חובה בסיסית של סודיות במחקר. שמו המלא פורסם רק אחרי מותו.
7. **העריכו את המקרה של ה״מ כראיה על הזיכרון: חוזקה אחת ושתי מגבלות.** — תשובה טובה מביאה חוזקה (נחקר לעומק במשימות רבות יותר מחמישים שנה; ממצאים שנתמכו במטופלים מאוחרים ובהדמיה) ושתי מגבלות (הנזק לא היה רק בהיפוקמפוס; אדם אחד אולי אינו מייצג אחרים; האפילפסיה והתרופות אולי השפיעו; אין תיעוד מפורט של הזיכרון שלו לפני הניתוח), ומסכמת.

## שאלות נפוצות

### מי היה ה״מ?

ה״מ היה הנרי מולסון (1926–2008), אמריקאי שעבר ב־1953 ניתוח לטיפול באפילפסיה שהסיר חלקים משתי האונות הרקתיות המדיאליות. הוא היה למטופל הנחקר ביותר בתולדות חקר הזיכרון.

### האם ה״מ יכול היה לזכור משהו חדש?

הוא יכול היה להחזיק מידע חדש זמן קצר כל עוד היה מרוכז בו, והוא למד מיומנויות תנועה חדשות כמו שרטוט במראה. מה שלא יכול היה לעשות הוא לשמור אירועים ועובדות חדשים בזיכרון מודע ומתמשך.

### מה עושה ההיפוקמפוס?

ההיפוקמפוס, באונה הרקתית המדיאלית, נחוץ כדי להפוך חוויות ועובדות חדשות לזיכרונות גלויים ומתמשכים. הוא אינו המקום שבו כל הזיכרונות מאוחסנים, והוא אינו נחוץ לזיכרון לטווח קצר או ללמידת מיומנויות.

### למה חתכו את מוחו לפרוסות?

כדי שמדענים יוכלו למפות בדיוק איזו רקמה הוסרה ואיזו נשארה. ב־2009 צוות בהובלת ג׳קופו אנזה חתך אותו ל־2,401 פרוסות דקות, ואטלס דיגיטלי פורסם ב־2014.

### מהו חקר מקרה בפסיכולוגיה?

חקר מקרה הוא בדיקה מפורטת של אדם אחד או קבוצה קטנה, לעיתים קרובות בעזרת ראיונות, תצפית ומבחנים. הוא יכול לחשוף מצבים נדירים לעומק, אבל קשה להכליל ממנו.
