# מהן התאוריות של השכחה?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [פסיכולוגיה: מערכות זיכרון ושכחה](https://www.lessons.co.il/he/מערכות-זיכרון-ושכחה) · כיתה י״א · 2026-11-12 · https://www.lessons.co.il/he/מערכות-זיכרון-ושכחה/מהן-התאוריות-של-השכחה

התאוריות העיקריות של השכחה הן דעיכה, הפרעה וכשל בשליפה. לפי תאוריית הדעיכה עקבות הזיכרון נמחקים עם הזמן; לפי תאוריית ההפרעה זיכרונות אחרים מפריעים, מוקדמים (פרואקטיבית) או מאוחרים (רטרואקטיבית); ולפי השכחה התלויה ברמזים הזיכרון עדיין שמור אבל חסר הרמז הנכון, כמו המקום שבו נלמד. אבינגהאוס (1885) הראה שרוב השכחה קורית זמן קצר אחרי הלמידה.

## הסבר על הנושא

### כמה מהר שוכחים: אבינגהאוס

הרמן אבינגהאוס, פסיכולוג גרמני, היה הראשון שמדד שכחה. בבדיקות על עצמו במשך כמה שנים הוא למד רשימות של הברות חסרות משמעות, שנבחרו כדי שמשמעות לא תעזור, ואחר כך למד אותן מחדש. המדד שלו היה חיסכון: כמה פחות עבודה דרשה הלמידה מחדש מהלמידה הראשונה. בספרו משנת 1885 דיווח על חיסכון של 58.2 אחוז אחרי 20 דקות, 44.2 אחרי שעה, 33.7 אחרי יום ו־21.1 אחרי חודש.

הצורה של עקומת השכחה היא הלקח: השכחה מהירה ביותר מיד אחרי הלמידה, ואחר כך מאטה. ביום הראשון אבד יותר מאשר בכל החודש שאחריו. שחזור על נבדק יחיד של מורה ודרוס (2015) מצא עקומה דומה. הטעות הנפוצה היא לקרוא את המספרים כזכירה; הם חיסכון, ומשהו יכול להיחסך גם כשאי אפשר להיזכר בו כלל.

### דעיכה: עקבות שנמחקים

ההסבר הוותיק ביותר הוא דעיכה: עקבת זיכרון נמחקת עם הזמן אם אין משתמשים בה, כמו שביל שמתכסה בעשב. זה מתאים לרעיון שמיומנויות שלא משתמשים בהן מחלידות, אבל קשה מאוד לבדוק זאת, כי הזמן אף פעם אינו עובר ריק: בכל פרק זמן לומדים וחווים דברים אחרים. ג׳נקינס ודלנבך (1924) מצאו שאנשים זכרו הברות חסרות משמעות טוב יותר אחרי לילה של שינה מאשר אחרי אותו מספר שעות ער. אילו הזמן לבדו גרם לשכחה, שני המצבים היו שווים; מה שנראה חשוב הוא מה שקרה בזמן הזה. לדעיכה אולי עדיין יש חלק בזיכרון לטווח קצר מאוד, שבו מידע אובד תוך שניות אם לא חוזרים עליו, ובזיכרון לטווח ארוך היא אפשרית אבל קשה להפריד אותה מהסיבות האחרות.

### הפרעה: זיכרונות שמפריעים זה לזה

תאוריית ההפרעה אומרת שאנחנו שוכחים משום שזיכרונות אחרים מתחרים. בהפרעה פרואקטיבית למידה ישנה משבשת למידה חדשה: אחרי שהחלפתם קוד בטלפון, הקוד הישן ממשיך לעלות. בהפרעה רטרואקטיבית למידה חדשה משבשת ישנה: אחרי שנה של ספרדית, קשה יותר למצוא את המילים בצרפתית שלמדתם קודם. ההפרעה חזקה ביותר כשהחומרים דומים, כפי שהראו מקגיאוך ומקדונלד (1931), ואנדרווד (1957) טען שהפרעה פרואקטיבית מרשימות קודמות מסבירה חלק גדול מהשכחה במחקרי מעבדה.

לתאוריה יש תמיכה טובה במעבדה, והיא מסבירה מדוע לימוד של שני מקצועות דומים ברצף, כמו שתי שפות, קשה יותר מלימוד של שני מקצועות שונים. החולשה שלה היא שהיא מתארת מתי השכחה קורית יותר מאשר איך: היא אינה אומרת מה קורה לזיכרון שנדחק הצידה.

### כשל בשליפה: הרמז חסר

לפעמים זיכרון זמין, עדיין שמור, אבל לא נגיש. טולווינג ופרלסטון (1966) מצאו שאנשים שקיבלו שמות של קטגוריות כרמזים נזכרו ביותר מילים מרשימה מאנשים בלי רמזים. עקרון ספציפיות הקידוד של אנדל טולווינג אומר שרמז עובד הכי טוב כשהיה נוכח בזמן הלמידה. בשכחה תלוית הקשר הרמז החסר הוא הסביבה: גודן ובדלי (1975) נתנו לצוללנים ללמוד רשימות מילים על החוף או מתחת למים, והם נזכרו ביותר מילים כשנבדקו באותו מקום שבו למדו. מחקר מאוחר של אותם חוקרים לא מצא אפקט כזה בזיהוי, ולכן ההקשר חשוב בעיקר בשליפה חופשית.

## תרגול: התאוריות של השכחה

לתלמידי פסיכולוגיה בכיתה י״א. ענו על כל שאלה בעזרת הדף, ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **קראו את התרשים. כמה נקודות אחוז של חיסכון אבדו ביום הראשון? וכמה ב־30 הימים שאחריו?** — ביום הראשון: 58.2 − 33.7 = 24.5 נקודות (מ־20 דקות עד יום). ב־30 הימים שאחריו: 33.7 − 21.1 = 12.6 נקודות. השכחה מהירה ביותר בהתחלה.
2. **מה מדד אבינגהאוס, ומדוע השתמש בהברות חסרות משמעות?** — חיסכון: כמה פחות מאמץ דרשה הלמידה מחדש מהלמידה הראשונה. להברות חסרות משמעות אין משמעות, ולכן ידע קודם לא יכול היה לעזור לו לזכור אותן.
3. **כתבו את סוג ההפרעה בכל שורה.** — הקוד הישן חוסם את החדש: פרואקטיבית (למידה ישנה משבשת חדשה). ספרדית חדשה חוסמת צרפתית: רטרואקטיבית (למידה חדשה משבשת ישנה).
4. **מדוע מחקר השינה של ג׳נקינס ודלנבך פעל נגד תאוריית הדעיכה?** — בשני המצבים עבר אותו זמן, ובכל זאת הזכירה הייתה טובה יותר אחרי שינה. אילו הדעיכה עם הזמן הייתה הסיבה, הזכירה הייתה שווה; ההבדל מצביע על הפרעה מפעילות בזמן הערות.
5. **מלאו את התוצאות של הצוללנים.** — למדו ביבשה: נזכרו טוב יותר ביבשה, פחות טוב מתחת למים. למדו מתחת למים: נזכרו טוב יותר מתחת למים, פחות טוב ביבשה. ההיזכרות טובה ביותר באותו הקשר.
6. **תלמידה למדה למבחן בחדר שקט ואחר כך לא הצליחה להיזכר בתשובות באולם בחינות רועש. איזו תאוריה מסבירה זאת, ומה היא יכולה לעשות?** — שכחה תלוית רמזים (תלוית הקשר): הרמזים של החדר חסרו באולם. היא יכולה ללמוד בכמה מקומות, לתרגל בתנאים דומים לבחינה, או לדמיין את מקום הלמידה בזמן המבחן.
7. **העריכו את תאוריית הדעיכה כהסבר לשכחה.** — תשובה טובה אומרת שהדעיכה מתאימה לחוויה היומיומית ולירידה החדה בתחילת העקומה של אבינגהאוס, אבל קשה לבדוק אותה כי הזמן תמיד מלא בפעילות אחרת, ומחקר השינה (ג׳נקינס ודלנבך 1924) ומחקרי ההפרעה מרמזים שחלק גדול מהשכחה הוא הפרעה או רמזים חסרים. היא מסכמת שלדעיכה אולי יש חלק, במיוחד בזיכרון לטווח קצר, אבל היא אינה כל הסיפור.

## שאלות נפוצות

### מהי עקומת השכחה?

עקומת השכחה, שאבינגהאוס מדד לראשונה ב־1885, מראה כמה מהחומר הנלמד נשמר לאורך הזמן. היא יורדת בחדות זמן קצר אחרי הלמידה ואחר כך מתיישרת, כך שרוב השכחה קורית בשעות ובימים הראשונים.

### מה ההבדל בין הפרעה פרואקטיבית לרטרואקטיבית?

בהפרעה פרואקטיבית משהו שנלמד קודם משבש היזכרות במשהו שנלמד אחר כך, כמו סיסמה ישנה. בהפרעה רטרואקטיבית משהו שנלמד אחר כך משבש היזכרות במשהו שנלמד קודם.

### האם שכחה היא תמיד דבר רע?

לא. שכחת פרטים שאינם עדכניים, כמו מערכת השעות של השנה שעברה, עוזרת להשתמש במה שעדכני. חוקרים רואים בחלק מהשכחה דרך מועילה לשמור את הזיכרון ממוקד במה שחשוב עכשיו.

### למה אני נזכר במשהו כשאני חוזר למקום שבו למדתי אותו?

המקום מספק רמזי שליפה שהיו נוכחים בזמן הלמידה. זהו זיכרון תלוי הקשר, שהראו הצוללנים של גודן ובדלי, שנזכרו ביותר כשנבדקו במקום שבו למדו.

### איך אפשר לשכוח פחות ממה שלומדים?

לחזור על החומר זמן קצר אחרי הלמידה, כשהשכחה מהירה ביותר, ואחר כך שוב במרווחים; לבחון את עצמכם במקום לקרוא שוב; ולהפריד בזמן בין נושאים דומים כדי להפחית הפרעה.
