- מחשבת ישראל: מוסר, חיים, אמת ושלום
מהו בל תשחית?
בל תשחית הוא האיסור ביהדות על השחתה לשווא. הוא מתחיל בפסוק האוסר לכרות עצי פרי בשעת מצור, והרמב״ם מרחיב אותו לכל השחתה: שבירת כלים, קריעת בגדים, סתימת מעיין או איבוד מאכלות. רבים קוראים בו היום יסוד לשמירה על הסביבה.
הסבר על הנושא
פסוק על עצים במלחמה
בל תשחית בא מדיני מלחמה. כשצרים על עיר, אומרת התורה: "לֹא־תַשְׁחִית אֶת־עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת" (דברים כ, יט). והיא מוסיפה שאלה מפתיעה: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר". העץ אינו האויב שלך.
גם במלחמה, כשהרס נראה טבעי, התורה מציבה גבול. הטעות הנפוצה היא לחשוב שבל תשחית הוא דין על עצים בלבד; חכמים קראו בפסוק דוגמה אחת לעיקרון רחב בהרבה.
מעצי פרי לכל השחתה
הרמב״ם פוסק: "ולא במצור בלבד אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה" (הלכות מלכים ו, ח). ואז הוא מרחיב: "אלא כל המשבר כלים. וקורע בגדים. והורס בנין. וסותם מעין. ומאבד מאכלות דרך השחתה. עובר בלא תשחית" (ו, י).
התלמוד שוקל זאת מול הגוף. אחרי הקזת דם, כשצריך לחמם את האדם, שברו ספסל כדי להבעיר אש לרבה. אביי הקשה שזה בל תשחית, ורבה השיב: "בל תשחית דגופאי עדיף לי" (שבת קכט ע״א). פגיעה בבריאות האדם היא גם השחתה, והחמורה שבהן.
השחתה, לא שימוש
הדין אינו נגד שימוש בעולם. הרמב״ם מתיר לקצוץ עץ מאכל אם הוא מזיק לאילנות אחרים או לשדה אחרים, או אם דמיו יקרים: "לא אסרה תורה אלא דרך השחתה". המבחן הוא התכלית: שימוש מתוך סיבה מותר; השחתה לשווא אסורה.
ספר החינוך מסביר את שורש המצווה: ללמד את נפשנו לאהוב את הטוב והתועלת, כך שהחסידים "ולא יאבדו אפלו גרגר של חרדל בעולם" (מצווה תקכט).
לשלוט בה, או לשמור עליה?
שני פסוקים מתארים את תפקיד האדם. בראשית א מברכת את האדם: "וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ" (בראשית א, כח). בראשית ב מניחה את האדם בגן "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (ב, טו). תהלים מוסיף "לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהלים כד, א): בני האדם שוכרים, לא בעלים.
מדרש אומר זאת בחריפות. ה׳ הראה לאדם הראשון את עצי גן עדן ואמר: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה ז, יג). רבים קוראים היום במקורות אלה יסוד יהודי לשמירה על הסביבה; אחרים מזהירים מפני קריאת אקולוגיה מודרנית לתוך טקסטים עתיקים. בתשובה טובה מצטטים את הפסוק, את הרחבת הרמב״ם ואת שני הפסוקים מבראשית.
תרגול: בל תשחית
לתלמידי כיתה י׳ שלומדים מחשבת ישראל. קראו את המקורות המודפסים בדף, ענו על כל שאלה, ובדקו את עצמכם מול התשובות.
בחינם, בלי הרשמה. דף התשובות מודפס בעמוד השני. יצירה מחדש של דף עבודה באותו נושא דורשת חשבון חינם.
בספר דברים נשאל: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר". איזה טיעון מעלה השאלה?
כתבו את התיבה האחרונה: עד היכן מרחיב הרמב״ם את בל תשחית?
רבה אומר: "בל תשחית דגופאי עדיף לי". מה זה מוסיף לדין?
השלימו את התרשים: מה הדין בקציצת עץ מאכל דרך השחתה?
מלאו את שתי המשבצות הריקות: מהו תפקיד האדם בבראשית ב, טו ובתהלים כד, א?
המדרש אומר: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך". כיצד אפשר להחיל זאת היום?
כתבו פסקה: האם היהדות מבקשת מן האדם לשלוט בעולם או לשמור עליו? היעזרו בשני פסוקים וברמב״ם.
שאלות נפוצות
מה פירוש בל תשחית?
לא להשחית. זהו האיסור, מדברים כ, יט, לכרות עצי פרי בשעת מצור, שחכמים והרמב״ם הרחיבו אותו לכל השחתה ובזבוז לשווא.
האם אסור לכרות עץ פרי?
רק דרך השחתה. הרמב״ם מתיר לקצוץ עץ מאכל המזיק לאילנות אחרים או לשדה אחרים, או שדמיו יקרים; התורה אסרה רק השחתה.
האם בל תשחית חל על בזבוז אוכל?
כן. הרמב״ם פוסק בהלכות מלכים ו, י שהמאבד מאכלות דרך השחתה, כמו המשבר כלים או הקורע בגדים, עובר בבל תשחית.
מה פירוש לעבדה ולשמרה?
את התפקיד שניתן לאדם בגן עדן, מבראשית ב, טו: לעבד את הגן ולשמור עליו. הביטוי מובא הרבה כתיאור יחס האדם לעולם.
האם בל תשחית הוא חוק סביבתי?
הוא אוסר השחתה לשווא, ואינו מסדיר את הסביבה כולה. הוגים רבים היום בונים עליו מוסר סביבתי יהודי, ואחרים מזהירים מפני קריאת רעיונות מודרניים לתוך המקורות.

נשארה שאלה? שאלו את לסי
כל שאלה על המקצוע הזה. לסי עונה כאן, צעד אחר צעד.
אפשר לשאול למשל
כדי לשאול צריך חשבון חינם; השאלה שלכם נשמרת בזמן ההרשמה. התשובות נכתבות בבינה מלאכותית ועלולות לכלול טעויות. לסי לא נותן ייעוץ רפואי או משפטי.
ללמוד את זה עם מורה
ללמוד את הנושא בשיעור חי עם לסי
לסי, המורה מבוסס הבינה המלאכותית, מסביר את זה בקול על לוח, עם בחנים קצרים, בקצב שלכם. 60 הדקות הראשונות בחינם.