# מהי הקדשת ירמיהו לנבואה?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [ירמיהו: נבואה לפני החורבן](https://www.lessons.co.il/he/ירמיהו) · כיתה י״א · 2026-11-09 · https://www.lessons.co.il/he/ירמיהו/מהי-הקדשת-ירמיהו-לנבואה

הקדשת ירמיהו לנבואה (ירמיהו א) היא הסיפור על הרגע שבו ה׳ קורא לירמיהו להיות "נָבִיא לַגּוֹיִם". ירמיהו מסרב, "הִנֵּה לֹא־יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי־נַעַר אָנֹכִי" (א, ו), וה׳ מבטיח להיות עמו ונוגע בפיו. שליחותו מוגדרת בפסוק י, לעקור ולהרוס וגם לבנות ולנטוע, ושני מראות, מקל שקד וסיר נפוח, פורשים אותה.

## הסבר על הנושא

### מי היה ירמיהו ומתי הוקדש

פרק א בספר ירמיהו פותח בכותרת: ירמיהו בן חלקיהו, "מִן־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן" (ירמיהו א, א), ודבר ה׳ היה אליו "בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ" (א, ב), דרך ימי יהויקים וצדקיהו ו"עַד־גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי" (א, ג). יאשיהו מלך בערך בשנים 640–609 לפנה״ס, והבית הראשון חרב ב־586 לפנה״ס: כארבעים שנה של נבואה בירושלים.

הקדשת ירמיהו היא סיפור ההקדשה לנבואה שבא אחרי הכותרת: הרגע שבו אלוהים קורא לאדם להיות נביא, והאדם מגיב. הטעות הנפוצה היא לחשוב שירמיהו ניבא אחרי החורבן; רוב נבואותיו נאמרו לפניו, אל עם שעוד האמין שירושלים לא תיפול.

### הקריאה והסירוב: נער אנכי

ה׳ פותח: "בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (א, ה). שלושה פעלים, ידע, הקדיש ונתן, מראים שהשליחות קדמה ללידה. ירמיהו עונה: "הִנֵּה לֹא־יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי־נַעַר אָנֹכִי" (א, ו). שימו לב למשחק המילים: ה׳ אומר "יְדַעְתִּיךָ", והנביא עונה "לֹא־יָדַעְתִּי". מי שנבחר מראש טוען שאינו יודע לדבר.

ה׳ דוחה את הטענה: "אַל־תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי" (א, ז), מבטיח "אַל־תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי־אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ" (א, ח), ונוגע בפיו: "הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ" (א, ט). כך גם משה טען "כִּי כְבַד־פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" (שמות ד, י), ובדברים יח, יח נאמר על הנביא "וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו". הסירוב אינו חולשה של ירמיהו: הוא מלמד שהדברים אינם שלו, אלא של מי ששלח אותו.

### השליחות: לנתוש ולנתוץ, לבנות ולנטוע

פסוק י מגדיר את השליחות: ירמיהו מופקד "עַל־הַגּוֹיִם וְעַל־הַמַּמְלָכוֹת" (א, י), "לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ" (א, י). ארבעה פעלים של עקירה והריסה, ושניים של בנייה ונטיעה בסוף. הפעלים באים בזוגות מעולם החקלאות והבנייה: לנתוש ולנטוע, לנתוץ ולבנות. הטעות הנפוצה היא לקרוא לירמיהו נביא של חורבן בלבד. המילים האחרונות בפסוק הן בנייה, ובאיגרת לגולים ישוב אליהן: "בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת" (כט, ה).

### שני המראות: מקל שקד וסיר נפוח

במראה הראשון ירמיהו רואה "מַקֵּל שָׁקֵד" (א, יא), וה׳ עונה "כִּי־שֹׁקֵד אֲנִי עַל־דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ" (א, יב). זה משחק מילים: שָׁקֵד הוא העץ, ושוֹקֵד פירושו מקפיד ומשגיח. רש״י מסביר שהשקד "ממהר להוציא פרח" לפני כל העצים, וכך ה׳ ממהר לקיים את דברו.

במראה השני הוא רואה "סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה" (א, יג), והפירוש: "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (א, יד). בהמשך הספר מתברר שהרעה היא "מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן" בהנהגת נבוכדנאצר מלך בבל (כה, ט). הפרק נחתם בהבטחה "וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא־יוּכְלוּ לָךְ כִּי־אִתְּךָ אֲנִי" (א, יט), שחוזרת אל פסוק ח ויוצרת מסגרת: הנביא יעמוד מול כולם, כי ה׳ עמו.

## תרגול: הקדשת ירמיהו לנבואה, ירמיהו א

לתלמידי כיתה י״א שלומדים תנ״ך. קראו את הפסוקים המודפסים בדף, ענו על כל שאלה, ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **קראו: "דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן־חִלְקִיָּהוּ מִן־הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה׳ אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן־אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד־תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד־גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי" (ירמיהו א, א–ג). מי היה אביו של ירמיהו, מאיזה מעמד ומאיזה מקום? בימי אילו מלכים ניבא, ועד מתי?** — ירמיהו היה בן חלקיהו, מן הכוהנים שבענתות בארץ בנימין. הוא ניבא מהשנה ה־13 ליאשיהו, בימי יהויקים, ועד סוף השנה ה־11 לצדקיהו, עד גלות ירושלים בחודש החמישי.
2. **השלימו בציר הזמן: מה קרה ליהויכין ב־597 לפנה״ס, ומה קרה בשנה ה־11 לצדקיהו?** — יהויכין גלה לבבל ב־597 לפנה״ס. בשנה ה־11 לצדקיהו גלתה ירושלים והבית הראשון חרב, 586 לפנה״ס.
3. **קראו: "בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (א, ה); "וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה׳ הִנֵּה לֹא־יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי־נַעַר אָנֹכִי" (א, ו). מצאו את משחק המילים בין שני הפסוקים. מה הוא מלמד?** — ה׳ אומר "יְדַעְתִּיךָ", וירמיהו עונה "לֹא־יָדַעְתִּי דַּבֵּר". ה׳ הכיר אותו עוד לפני שנולד, ודווקא הוא טוען שאינו יודע. הניגוד מדגיש שהבחירה של ה׳ קודמת ליכולת של הנביא.
4. **קראו: "וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלַי אַל־תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל־כָּל־אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר אַל־תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי־אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ נְאֻם־ה׳ וַיִּשְׁלַח ה׳ אֶת־יָדוֹ וַיַּגַּע עַל־פִּי וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלַי הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ" (א, ז–ט). השלימו בטבלה את דברי ירמיהו בפסוק ו ואת דברי ה׳ בפסוק ז. מה עושה ה׳ בפסוק ט?** — פסוק ו: לא ידעתי דבר, נער אנכי. פסוק ז: אל תאמר נער אנכי, אל כל אשר אשלחך תלך. בפסוק ט ה׳ נוגע בפיו ואומר שנתן את דבריו בפיו.
5. **קראו: "רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל־הַגּוֹיִם וְעַל־הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ" (א, י). מיינו את ששת הפעלים לשתי העמודות. מה מלמד הסדר שלהם?** — עקירה והריסה: לנתוש, לנתוץ, להאביד, להרוס. בנייה: לבנות, לנטוע. רוב השליחות היא הרס, אבל הפסוק נגמר בבנייה ובנטיעה: אחרי החורבן תבוא תקומה.
6. **קראו: "וַיְהִי דְבַר־ה׳ אֵלַי לֵאמֹר מָה־אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי־שֹׁקֵד אֲנִי עַל־דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ" (א, יא–יב). מה רואה ירמיהו, ומה הקשר בין מה שהוא רואה לתשובת ה׳?** — הוא רואה מקל שקד, וה׳ אומר "שֹׁקֵד אֲנִי עַל־דְּבָרִי". זה משחק מילים: שקד, העץ, ושוקד, משגיח. השקד פורח מוקדם, וכך ה׳ ממהר לקיים את דברו.
7. **קראו: "וַיְהִי דְבַר־ה׳ אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (א, יג–יד). מה המראה השני, ומה פירושו?** — ירמיהו רואה סיר רותח שפניו מצפון. הפירוש: מן הצפון תבוא רעה על כל יושבי הארץ. בהמשך הספר מתברר שזו בבל.
8. **השוו: "וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי ה׳ הִנֵּה לֹא־יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי־נַעַר אָנֹכִי" (ירמיהו א, ו) עם "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־ה׳ בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל־עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד־פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" (שמות ד, י). כתבו פסקה: במה דומה סירובו של ירמיהו לסירובו של משה, ומה עונה ה׳ לירמיהו?** — תשובה טובה מראה ששניהם טוענים שאינם יכולים לדבר, משה "כְבַד־פֶּה" וירמיהו "נַעַר"; מציינת את תשובת ה׳ לירמיהו, "אַל־תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי" (א, ז) ו"הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ" (א, ט); ומסבירה שהדברים אינם של הנביא אלא של ה׳.

## שאלות נפוצות

### בן כמה היה ירמיהו כשהוקדש לנבואה?

הכתוב אינו מציין את גילו. ירמיהו אומר "כִּי־נַעַר אָנֹכִי" (א, ו), ו"נער" בתנ״ך יכול לציין צעיר בגילים שונים. חשוב יותר מה המילה עושה בסיפור: היא טענה שאינו מוכן לשליחות, וה׳ דוחה אותה.

### מה פירוש מקל שקד?

מקל מעץ השקד. ה׳ מפרש את המראה במשחק מילים: "כִּי־שֹׁקֵד אֲנִי עַל־דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ" (א, יב). רש״י מסביר שהשקד פורח לפני כל העצים, וכך ה׳ ממהר לקיים את דברו.

### מה פירוש נביא לגויים?

ירמיהו מופקד "עַל־הַגּוֹיִם וְעַל־הַמַּמְלָכוֹת" (א, י). נבואותיו עוסקות ביהודה, אבל גם בבבל, במצרים ובעמים נוספים, כי לפי הספר ה׳ מכוון את גורל כל הממלכות.

### מהי מסגרת בפרק א בירמיהו?

ההבטחה "כִּי־אִתְּךָ אֲנִי" ו"לְהַצִּילֶךָ" מופיעה בפסוק ח ושוב בסוף הפרק, בפסוק יט. החזרה עוטפת את הפרק ומדגישה שהנביא הצעיר לא יעמוד לבדו.

### איך עונים בבגרות על שאלה על הקדשת ירמיהו?

מציגים טענה, למשל שהסירוב מלמד שהנבואה אינה של הנביא, מצטטים פסוק עם פרק ופסוק, ומסבירים אותו. הטעות הנפוצה היא לספר את הסיפור מחדש בלי לענות על השאלה.
