# למה התורה מגינה על הגר, היתום והאלמנה?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [חוק וחברה בתורה](https://www.lessons.co.il/he/חוק-וחברה-בתורה) · כיתה י״א · 2026-11-09 · https://www.lessons.co.il/he/חוק-וחברה-בתורה/למה-התורה-מגינה-על-הגר-היתום-והאלמנה

התורה מגינה על הגר, היתום והאלמנה משום שאין להם אדמה או משפחה שתעמוד לצדם. דברים כד אוסר לעוות את משפטם ומשאיר להם את העומר השכוח, את הזיתים ואת הענבים. הנימוק חוזר פעמיים: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם" (דברים כד, יח): מי שהיה עבד ונפדה צריך להגן על החלש.

## הסבר על הנושא

### מי הם הגר, היתום והאלמנה

דברים כד מקבץ חוקים על אנשים שאין להם מי שיעמוד לצדם. הגר, היתום והאלמנה מופיעים בו יחד ארבע פעמים (כד, יז, יט, כ, כא). בחברה של משפחות איכרים, שבה כל משפחה יושבת על נחלתה, היתום הוא בלי אב, האלמנה בלי בעל, והגר בלי נחלה: לשלושתם אין מי שיפרנס ויגן.

גר בפשט הכתוב הוא זר שגר בתוך ישראל, כמו "מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ" (כד, יד). בספרות חז״ל המילה משמשת לרוב במובן של מי שהתגייר, וזו הטעות הנפוצה: לקרוא את המשמעות המאוחרת אל תוך הפסוק. הנימוק "כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כב, כ) מראה שהגר הוא זר, כמו שהיו ישראל במצרים.

### החוקים המגינים על החלש

החוקים נוגעים בחיי היומיום, וכל אחד מהם מגביל את מי שיש לו כוח: המלווה, המעביד ובעל השדה. המלווה אינו לוקח משכון את הרחיים, "לֹא־יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי־נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל" (כד, ו), ואינו נכנס לבית הלווה: "בַּחוּץ תַּעֲמֹד" (כד, יא). מהעני: "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת־הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ" (כד, יג), כדי שיישן בשמלתו. לשכיר: "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ" (כד, טו), לפני שקיעת השמש.

ולשלושה יחד: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה" (כד, יז). בקציר: "וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ" (כד, יט), וכך בזיתים ובכרם, ובכל פעם נאמר "לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה". רש״י מוסיף שאם עומר שנשכח בלי כוונה מביא ברכה, קל וחומר מי שנותן בכוונה.

### הנימוק: זכירת העבדות במצרים

פעמיים, בפסוק יח ובפסוק כב, חוזר אותו נימוק: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם" ו"עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה". המילים "עַל־כֵּן" הופכות את החוק למסקנה מן ההיסטוריה. התורה אינה מסתפקת בציווי: היא מבקשת מישראל לזכור איך מרגיש מי שאין לו כוח, ולפעול מתוך הזיכרון הזה.

בפרק יש עוד נימוקים: "וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה" (כד, יג), "לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ" (כד, יט), והאזהרה שהשכיר העני יקרא לה׳ ו"וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (כד, טו). שאלת בגרות על הנימוק מצפה לציטוט של הנימוק עצמו ולהסבר שלו, לא לרשימת החוקים.

### איזו חברה החוקים מניחים

החוקים מניחים חברה חקלאית של שדות, זיתים וכרמים; הלוואות עם משכון; פועלים שכירים שחיים מיום ליום; ובתי משפט בשערי העיר. החוק אינו מבטל את העוני: הוא מניח שיהיו עניים, ומכניס את חלקם לתוך הקציר עצמו.

גם במזרח הקדום הייתה ההגנה על היתום והאלמנה אידיאל: בחתימת חוקי חמורבי, מן המאה ה־18 לפני הספירה, המלך מכריז שהחזק לא יפגע בחלש. בדברים כד החובה מוטלת על כל איכר, לא רק על המלך, והנימוק שלה הוא זיכרון.

## תרגול: הגר, היתום והאלמנה בדברים כד

לתלמידי כיתה י״א שלומדים תנ״ך. קראו את הפסוקים המודפסים בדף, ענו על כל שאלה, ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **קראו: "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה" (דברים כד, יז). אילו שלוש קבוצות מוזכרות, ומה אסור לעשות לכל אחת?** — הגר, היתום והאלמנה. אסור להטות את משפטם של הגר והיתום, ואסור לקחת משכון את בגד האלמנה.
2. **כתבו בכל משבצת ריקה בטבלה על מי החוק מגן.** — משכון הרחיים: הלווה. שכר השכיר: השכיר העני, אחד מאחיך או גר. המשפט: הגר, היתום והאלמנה. העומר השכוח, הזיתים והכרם: הגר, היתום והאלמנה.
3. **קראו: "וְאִם־אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ / הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת־הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרְכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ" (כד, יב–יג). למה צריך להשיב את העבוט עם שקיעת השמש, ומה יקבל המלווה?** — העבוט של העני הוא השמלה שבה הוא ישן בלילה. אם יוחזר בערב, העני יישן בשמלתו ויברך את המלווה, והמעשה ייחשב למלווה לצדקה לפני ה׳.
4. **קראו: "לֹא־תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ / בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא־תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת־נַפְשׁוֹ וְלֹא־יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל־ה׳ וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (כד, יד–טו). מתי משלמים לשכיר, ואילו שני נימוקים נותן הכתוב?** — ביום עבודתו, לפני שקיעת השמש. הנימוקים: הוא עני וחייו תלויים בשכר ("וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת־נַפְשׁוֹ"), ואם לא ישולם לו, יקרא אל ה׳ והמעביד יישא בחטא.
5. **קראו: "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ / כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה / כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (כד, יט–כא). כתבו בטבלה מה משאירים בכל קציר.** — בשדה: את העומר שנשכח, לא חוזרים לקחת אותו. בזיתים: לא חוזרים לחבוט בענפים אחרי המסיק. בכרם: לא חוזרים לבצור את מה שנשאר. כל אלה לגר, ליתום ולאלמנה.
6. **קראו: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה" (כד, יח). מהו הנימוק לחוקים, ולמה זיכרון מתאים להיות נימוק לחוק חברתי?** — הנימוק הוא שישראל היו עבדים במצרים ונפדו. מי שזוכר את חוסר הכוח שלו יבין את החלש ולא ינצל אותו. תשובה טובה מראה שהנימוק חוזר פעמיים (יח, כב) ושהוא נותן לחוק טעם רגשי ומוסרי ולא רק פקודה.
7. **השוו: "מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים כד, יד) ו"וְגֵר לֹא־תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כב, כ). מה מלמדים הפסוקים על משמעות המילה גר?** — הגר נמצא בארצך ובשעריך ואינו מבני המקום, והתורה משווה אותו לישראל שהיו זרים במצרים. לכן בפשט הכתוב גר הוא זר שגר בתוך העם, ולא מי שהתגייר, כמו במובן המאוחר של המילה.
8. **כתבו פסקה: איזו חברה מניחים חוקי דברים כד? הציגו טענה, שני ציטוטים עם פרק ופסוק, והסבר.** — תשובה טובה מציגה טענה (למשל: חברה חקלאית שבה מי שאין לו נחלה או משפחה תלוי בחסדי אחרים), מצטטת למשל את כד, יט ואת כד, טו, ומסבירה מה כל פסוק מלמד על החברה ועל מקומו של החלש בה.

## שאלות נפוצות

### מה פירוש המילה גר בתורה?

בפשט הכתוב גר הוא זר שגר בתוך ישראל ואין לו נחלה, כמו שהיו ישראל גרים במצרים. בספרות חז״ל המילה משמשת לרוב במובן של מי שהתגייר. כשעונים על פסוק, כדאי להבחין בין שתי המשמעויות.

### למה התורה אומרת וזכרת כי עבד היית במצרים?

זה הנימוק שחוזר בדברים כד, יח ו־כב. מי שהיה עבד ונפדה מכיר את מצבו של החלש, ולכן נדרש לא לנצל את הגר, היתום והאלמנה ולהשאיר להם חלק מן הקציר.

### מה זה שכחה?

שכחה היא עומר שבעל השדה שכח בשדה בזמן הקציר. לפי דברים כד, יט אסור לחזור לקחת אותו, והוא נשאר לגר, ליתום ולאלמנה. השכחה, הלקט והפאה הם מתנות העניים מן השדה.

### האם גם חוקים אחרים במזרח הקדום הגנו על היתום והאלמנה?

כן. בחתימת חוקי חמורבי, מלך בבל במאה ה־18 לפני הספירה, המלך מכריז שחוקיו נועדו לכך שהחזק לא יפגע בחלש ושהיתום והאלמנה יזכו לצדק. בדברים כד החובה מוטלת על כל איכר, ונימוקה הוא זיכרון מצרים.

### מה זה עבוט?

עבוט הוא משכון: חפץ שהלווה נותן למלווה כערובה להחזרת ההלוואה. דברים כד מגביל את המלווה: לא לקחת רחיים, לא להיכנס לבית הלווה, ולהשיב לעני את שמלתו לפני הלילה.
