# למה עיתונאים מגנים על המקורות שלהם?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [חדשות ועיתונאות](https://www.lessons.co.il/he/חדשות-ועיתונאות) · כיתה י׳ · 2026-11-12 · https://www.lessons.co.il/he/חדשות-ועיתונאות/למה-עיתונאים-מגנים-על-המקורות-שלהם

עיתונאים מגנים על המקורות שלהם כי ידיעות חשובות רבות מגיעות מאנשים שעלולים לאבד את עבודתם, ואף יותר מזה, אם שמם ייחשף. אם הבטחות לחיסיון היו מופרות, אנשים כאלה היו מפסיקים לדבר והציבור היה יודע פחות. בישראל החיסיון העיתונאי נשען על פסק דין של בית המשפט העליון מ־1987 ועל תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, ובית משפט רשאי להסיר אותו רק במקרים חריגים.

## הסבר על הנושא

### מאיפה באות החדשות

רוב מה שעיתונאי מדווח עליו הוא לא ראה בעצמו. הוא מגיע ממקורות: אנשים, מסמכים ורשומות. מקור ראשוני הוא בעל ידיעה ישירה, כמו עד, משתתף או המסמך המקורי. מקור משני מוסר מה שאחרים ראו או אמרו, כמו שכן ששמע על כך או כתבה בכלי תקשורת אחר. כתב טוב מטפס מהמקור המשני אל הראשוני לפני הפרסום.

לפני השיחה הכתב והמקור מסכמים את רמת הייחוס. לציטוט, בשם: מותר לפרסם הכול עם שם המקור. רקע, בלי שם: מותר להשתמש במידע, אבל המקור מתואר בלבד, למשל "מהנדס בעירייה". לא לפרסום: אסור לפרסם דבר; המידע רק עוזר לכתב להבין. כל מערכת מגדירה את המונחים קצת אחרת, ולכן מסכמים אותם לפני שהמקור מדבר, לא אחרי.

### למה ההבטחה חשובה

עיתונאים מגנים על המקורות שלהם כי המידע החשוב ביותר נמצא לעיתים קרובות אצל מי שיש לו הכי הרבה מה להפסיד: עובד שרואה טיוח, פועל שיודע שבניין אינו בטוח. אם שמם ייחשף הם עלולים להיות מפוטרים, נתבעים או מאוימים. כתב שמבטיח חיסיון ועומד בהבטחה מאפשר להם לדבר; כתב שמפר אותה מזהיר כל מקור עתידי לשתוק. משפטנים קוראים לפחד הזה אפקט מצנן.

המקרה הידוע ביותר הוא פרשת ווטרגייט. הכתבים בוב וודוורד וקרל ברנסטין מהוושינגטון פוסט נשענו על מקור שכינו "גרון עמוק". זהותו נשמרה בסוד כשלושים שנה, עד שמארק פלט, שהיה בכיר מספר שתיים ב־FBI, חשף אותה בעצמו במאי 2005.

### החיסיון העיתונאי בישראל

אין בישראל חוק שמעניק חיסיון עיתונאי, כלומר זכות של עיתונאי לסרב לחשוף מקור בבית משפט. בית המשפט העליון הכיר בו בפרשת ציטרין ב־1987: שני עיתונאים שסירבו לחשוף את מקורותיהם בפני בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין נקנסו, ובית המשפט שקל את צורכי המשפט מול זרימת המידע החופשית לעיתונות. החיסיון חזק אבל אינו מוחלט: בית משפט רשאי להורות על חשיפה רק במקרים חריגים, אחרי ששקל את שני הצדדים.

תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, שנוסדה ב־1963, מוסיף חובה מקצועית: עיתונאי אינו חושף מקור שהובטח לו חיסיון בלי הסכמתו. הטעות הנפוצה היא לחשוב שהחיסיון מגן על העיתונאי. הוא מגן על המקור, ובאמצעותו על הגישה של הציבור למידע.

### המחיר של מקור אנונימי

למקורות אנונימיים יש מחיר. הקוראים אינם יכולים לשפוט מי מדבר ולמה, ומקור עלול לנצל את האנונימיות כדי לתקוף יריב בלי לשאת באחריות. לכן מערכות זהירות מציבות גבולות: משתמשים במקור בלי שם רק כשהמידע חשוב, אי אפשר לקבל אותו בשם, והמקור בעל ידיעה ישירה; מאמתים מול מקור שני ועצמאי; ומספרים לקוראים כמה שיותר על המקור. תשובה טובה בבחינה מסבירה את הסיבה להגנה, מציינת את הגבול ונותנת דוגמה.

## תרגול: למה עיתונאים מגנים על המקורות שלהם

לתלמידי כיתה י׳ שלומדים תקשורת. הכתבה על דליפת מים והמקורות שלה בדויים. ענו מתוך מה שמודפס כאן, ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **כתבו ראשוני או משני לכל מקור בדוי בכתבה על צינור מים שהתפוצץ.** — עובדת שראתה את הדליפה: ראשוני. דוח הבדיקה של העירייה: ראשוני (המסמך המקורי). שכן ששמע מאחרים: משני. כתבה באתר אחר: משני.
2. **השלימו את השורה החסרה בטבלה: מה מותר לפרסם כשמקור מדבר ברמת רקע, בלי שם?** — רקע, בלי שם: מותר לפרסם את המידע, אבל המקור מתואר בלבד (למשל "מהנדס בעירייה") ושמו אינו מתפרסם.
3. **מקור אומר לכתב "זה לא לפרסום" אחרי שכבר סיפר לו הכול. מה הבעיה, ומה הכתב צריך לעשות בפעם הבאה?** — את רמת הייחוס מסכמים לפני שהמקור מדבר; תנאי שנוסף אחר כך עלול לא לחייב את הכתב, ושניהם עלולים להבין אותו אחרת. בפעם הבאה הכתב מסכם את הכללים בהתחלה ובודק ששניהם מתכוונים לאותו דבר.
4. **הסבירו במשפט או שניים מהו האפקט המצנן.** — אם עיתונאים היו מפרים הבטחות לחיסיון, מקורות עתידיים היו חוששים להיחשף ושותקים, והמידע החשוב היה מפסיק להגיע לציבור.
5. **השלימו את הצד הריק של המאזניים: אילו שיקולים עומדים נגד ההגנה על מקור בבית משפט?** — חשיפת המקור יכולה לשרת את בירור האמת במשפט ואת זכויות הנאשם; בישראל בית משפט רשאי להורות על חשיפה, אבל רק במקרים חריגים ואחרי ששקל את שני הצדדים.
6. **מה קבע בית המשפט העליון בפרשת ציטרין (1987), ומדוע זה חשוב כשאין חוק בנושא?** — הוא הכיר בחיסיון העיתונאי: עיתונאים רשאים לסרב לחשוף את מקורותיהם, ובית המשפט שוקל את צורכי המשפט מול זרימת המידע החופשית ומסיר את החיסיון רק במקרים חריגים. כשאין חוק, פסק הדין הזה הוא המקור המשפטי העיקרי לחיסיון בישראל.
7. **הסתכלו על השרשרת בתרשים. אתר בדוי חושף את שמו של מקור שהבטיח להגן עליו. איזו חוליה נשברת, ומה קורה לחוליות שאחריה?** — הבטחת החיסיון נשברת. מקורות עתידיים מפסיקים לסמוך על כתבים ואינם מוכנים להסתכן, ולכן פחות עובדות מגיעות לציבור ואחרים כבר אינם מעזים לדבר.
8. **האם אתר חדשות צריך לפרסם טענה ממקור אנונימי אחד? כתבו תשובה מאוזנת קצרה עם מסקנה.** — תשובה טובה מציגה נימוק בעד (המידע עשוי להיות חשוב ואי אפשר לקבל אותו בשם, והמקור עלול להיפגע) ונימוק נגד (הקוראים אינם יכולים לשפוט את המקור, והוא עלול לנצל זאת לתקיפת מישהו), ומסיימת בתנאים: ידיעה ישירה, אימות ממקור שני ועצמאי ותיאור המקור ככל האפשר.

## שאלות נפוצות

### מהו חיסיון עיתונאי?

הזכות של עיתונאי לסרב לחשוף מקור, גם בבית משפט. בישראל היא אינה כתובה בחוק; בית המשפט העליון הכיר בה ב־1987, ואפשר להסיר אותה רק במקרים חריגים, אחרי שבית המשפט שוקל את הצורך בראיה מול זרימת המידע החופשית.

### מה ההבדל בין לא לפרסום לבין רקע?

לא לפרסום פירושו שאסור לפרסם דבר ממה שהמקור אמר. רקע פירושו שמותר להשתמש במידע, אבל שם המקור אינו מתפרסם, רק תיאור שלו, כמו "גורם במשרד". כל מערכת מגדירה את המונחים אחרת, ולכן מסכמים אותם מראש.

### האם עיתונאי יכול להיכנס לכלא כי הגן על מקור?

במדינות אחדות נכלאו עיתונאים על ביזיון בית המשפט כשסירבו לצו לחשוף מקור. בישראל בתי המשפט מכירים בחיסיון, ולכן צו כזה נדיר, אבל הוא אפשרי במקרים חריגים.

### למה אתרי חדשות משתמשים במקורות אנונימיים אם הקוראים חושדים בהם?

כי חלק מהעובדות החשובות ידועות רק לאנשים שייפגעו אם שמם יתפרסם. מערכות זהירות מגבילות מקורות אנונימיים למקרים כאלה, מאמתות את דבריהם ממקור שני ומתארות אותם ככל האפשר בלי לחשוף את שמם.

### מי היה גרון עמוק?

המקור הסודי של התחקיר של הוושינגטון פוסט על פרשת ווטרגייט בשנות השבעים. במאי 2005 חשף מארק פלט, שהיה בכיר מספר שתיים ב־FBI, שהוא המקור; הכתבים שמרו על זהותו כשלושים שנה.
