# מה ההבדל בין מוטיבציה פנימית למוטיבציה חיצונית?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [פסיכולוגיה: הנעה וריגוש](https://www.lessons.co.il/he/הנעה-וריגוש) · כיתה י״א · 2026-11-13 · https://www.lessons.co.il/he/הנעה-וריגוש/מה-ההבדל-בין-מוטיבציה-פנימית-למוטיבציה-חיצונית

מוטיבציה פנימית היא עשייה של דבר למען עצמו, משום שהוא מעניין או מהנה; מוטיבציה חיצונית היא עשייה בשביל מה שהוא מביא, כמו פרס, ציון או הימנעות מעונש. ההבדל חשוב, כי פרס שמובטח על פעילות שאנשים כבר נהנים ממנה יכול להוריד את העניין שלהם בה אחר כך, ואילו שבח ובחירה נוטים לחזק אותו.

## הסבר על הנושא

### שתי סיבות לעשות את אותו דבר

מוטיבציה פנימית היא עשייה של פעילות למען עצמה: תלמידה שמנגנת בגיטרה משום שהיא אוהבת את הצליל, או פותרת חידה משום שזה מספק. מוטיבציה חיצונית היא עשייה בשביל תוצאה שמחוץ לפעילות: תרגול בשביל ציון, עבודה בשביל שכר או למידה כדי לא להיענש. אותה התנהגות יכולה לנבוע מכל אחת מהן, ולעיתים קרובות משתיהן, ולכן ההבדל בין שני סוגי ההנעה, מוטיבציה פנימית וחיצונית, הוא בסיבה, לא במה שרואים מבחוץ.

הטעות הנפוצה היא לחשוב שפנימית טובה וחיצונית רעה. חלק גדול מהחיים פועל על מוטיבציה חיצונית, ובמשימה משעממת, כמו מילוי טפסים, אין כמעט עניין פנימי שאפשר לאבד. השאלה שפסיכולוגים שואלים צרה יותר: מה קורה לעניין הפנימי כשמתחילים לתגמל אדם על פעילות שהוא כבר נהנה ממנה?

### ניסוי הטושים: כשפרס פועל הפוך

מארק לפר, דייוויד גרין וריצ׳רד ניסבט (1973) עבדו בגן הילדים בינג באוניברסיטת סטנפורד עם ילדים שכבר בחרו לצייר בטושים במשחק החופשי. הילדים חולקו באקראי לשלושה מצבים. במצב פרס צפוי הם הסכימו לצייר כדי לזכות בתעודת שחקן טוב עם חותם זהב וסרט. במצב פרס לא צפוי הם ציירו וקיבלו את התעודה בהפתעה. במצב בלי פרס הם ציירו ולא קיבלו דבר.

כעבור שבוע עד שבועיים הונחו הטושים שוב בכיתה, בלי שום פרס, וצופים מאחורי מראה חד־כיוונית רשמו כמה זמן צייר כל ילד. ילדי הפרס הצפוי בילו 8.59 אחוז מהמשחק החופשי בטושים, כמחצית מ־16.73 האחוזים של הילדים בלי פרס, ואילו קבוצת הפרס הלא צפוי לא נבדלה מהקבוצה בלי פרס. החוקרים קראו לזה אפקט הצדקת היתר: ילד שצייר כדי לקבל פרס מתחיל לראות בציור דבר שעושים בשביל פרס. כמה שנים קודם מצא אדוארד דסי (1971) דפוס דומה אצל סטודנטים שקיבלו דולר על כל חידה שפתרו.

### האם פרסים תמיד הורגים עניין?

לא, והפרטים שנויים במחלוקת. דסי, קסטנר וראיין (1999) איחדו 128 ניסויים. תגמולים מוחשיים הורידו את העניין בבחירה חופשית, בעיקר כשהובטחו מראש, ואילו שבח ומשוב חיובי העלו אותו, בבירור אצל סטודנטים יותר מאשר אצל ילדים. משוב שניתן בדרך שולטת הוריד גם הוא את העניין. ג׳ודי קמרון ודייוויד פירס (1994) הסיקו מהמטא־אנליזה שלהם שבסך הכול תגמולים אינם מורידים מוטיבציה פנימית, וב־2001 טענו קמרון ועמיתיה שתגמול על משימה לא מעניינת יכול להעלות אותה.

שני הצדדים מסכימים על יותר ממה שנדמה: הנזק מופיע בתגמולים מוחשיים שהוכרזו מראש על משימות שאנשים כבר מתעניינים בהן, והוא חלש או לא קיים במשימות משעממות ובתגמולים לא צפויים.

### תאוריית ההכוונה העצמית

דסי וריצ׳רד ראיין בנו מהממצאים האלה את תאוריית ההכוונה העצמית. לאנשים שלושה צרכים נפשיים: אוטונומיה, התחושה שבחרת במה שאתה עושה; מסוגלות, התחושה שאתה משתפר; ושייכות, קשר לאחרים. תגמול שמרגיש כמו שליטה פוגע באוטונומיה, ושבח שנותן מידע תומך במסוגלות. לפי התאוריה, מוטיבציה חיצונית יכולה גם להיות מופנמת: תלמידה שלומדת כימיה משום שחשוב לה להיות רופאה מונעת ממטרה חיצונית, אבל הסיבה שלה עצמה. תשובה טובה בבחינה מגדירה את שני הסוגים, מתארת את ניסוי הטושים עם המספרים, ומוסיפה את התנאים שבהם תגמול עוזר או פוגע.

## תרגול: מוטיבציה פנימית ומוטיבציה חיצונית

לתלמידי פסיכולוגיה בכיתה י״א. ענו על כל שאלה בעזרת הדף, ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **כתבו פנימית או חיצונית לכל מקרה.** — קוראת רומנים בחופשה: פנימית. עובד משמרות נוספות בשכר: חיצונית. פותרת חידות להנאה: פנימית. לומד כדי לא להיענש: חיצונית.
2. **השלימו את השלב האחרון בניסוי הטושים: מה מדדו הצופים?** — כמה מהמשחק החופשי בילה כל ילד בציור בטושים, בצפייה מאחורי מראה חד־כיוונית, בלי שום פרס.
3. **כתבו את שלושת המצבים בניסוי הטושים ומה קרה בכל אחד.** — פרס צפוי: הילדים ציירו כדי לזכות בתעודה. פרס לא צפוי: הם ציירו וקיבלו את התעודה בהפתעה. בלי פרס: הם ציירו ולא קיבלו דבר.
4. **קראו את התרשים. בכמה בערך הוריד הפרס הצפוי את הציור אחר כך, בהשוואה לקבוצה בלי פרס?** — בערך בחצי: 8.59 אחוז מהמשחק החופשי לעומת 16.73 אחוז (8.59 חלקי 16.73 הם כ־0.51).
5. **מדוע הפרס הלא צפוי לא הוריד את העניין, והפרס הצפוי כן?** — פרס בהפתעה הגיע אחרי הציור ולא יכול היה להיות הסיבה לצייר. ילדים שציירו כדי לקבל פרס התחילו לראות בציור דבר שעושים בשביל פרס, אפקט הצדקת היתר.
6. **מאמנת רוצה ששחקניה ימשיכו לאהוב את המשחק. היעזרו בשלושת הצרכים של תאוריית ההכוונה העצמית ותנו לה עצה אחת לכל צורך.** — אוטונומיה: לתת לשחקנים לבחור חלק מהתרגילים או מהעמדות. מסוגלות: לתת משוב מדויק על השיפור. שייכות: לבנות קשר וחום בקבוצה. תשובה טובה קושרת כל עצה לצורך שלה.
7. **בית ספר מתכנן לשלם לתלמידים 5 ₪ על כל ספר שיקראו. העריכו את התוכנית בעזרת המחקר.** — תשובה טובה אומרת שאצל תלמידים שכבר נהנים מקריאה, תגמול מוחשי שהובטח מראש עלול להוריד את העניין אחר כך (לפר ועמיתיו 1973; דסי, קסטנר וראיין 1999), ואילו אצל קוראים מסויגים תגמול יכול להתחיל את הקריאה (קמרון ועמיתיה). היא מציעה חלופות בטוחות יותר, כמו שבח שנותן מידע, בחירה חופשית של ספרים והכרה לא צפויה, ומסכמת שההשפעה תלויה בתלמיד ובתגמול.

## שאלות נפוצות

### מהו אפקט הצדקת היתר?

זו הירידה בעניין הפנימי שיכולה לבוא אחרי תגמול צפוי על פעילות שאנשים כבר נהנים ממנה. כשיש סיבה חיצונית, התגמול, אנשים מתחילים לראות בפעילות דבר שעושים בשבילו, ולכן עושים אותה פחות כשהתגמול נפסק.

### האם שבח הוא תגמול שפוגע במוטיבציה?

בדרך כלל לא. במטא־אנליזה של 1999 שבח ומשוב חיובי העלו בממוצע את העניין אחר כך, בבירור אצל סטודנטים יותר מאשר אצל ילדים. שבח שנועד לשלוט, כמו "יפה, עשית מה שצריך", הוריד את העניין; שבח שאומר לאנשים מה עשו טוב העלה אותו.

### האם מוטיבציה חיצונית יכולה להפוך לפנימית?

לא בדיוק, אבל לפי תאוריית ההכוונה העצמית היא יכולה להיות מופנמת. מי שמתחיל ללמוד בשביל ציון עשוי להתחיל להעריך את מה שהלמידה מובילה אליו, וכך הסיבה הופכת לשלו. סיבות חיצוניות שאדם בחר בהן מתנהגות כמעט כמו סיבות פנימיות.

### האם ציונים הם מוטיבציה חיצונית?

כן, ציון הוא תוצאה שמחוץ ללמידה עצמה. ציונים נותנים גם מידע על התקדמות, וזה יכול לתמוך בתחושת המסוגלות. אם הם עוזרים או פוגעים תלוי בשאלה אם התלמידים חווים אותם כמשוב או כלחץ.

### מהי דוגמה למוטיבציה פנימית אצל תלמיד?

לקרוא על המוח אחרי השיעור משום שהנושא מרתק, או לתרגל שפה כדי להבין שירים, בלי שום מבחן באופק. הפעילות עצמה היא התגמול, ולכן היא נמשכת גם כשאף אחד לא בודק.
