# האם הבעות פנים של רגשות הן אוניברסליות?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [פסיכולוגיה: הנעה וריגוש](https://www.lessons.co.il/he/הנעה-וריגוש) · כיתה י״א · 2026-11-13 · https://www.lessons.co.il/he/הנעה-וריגוש/האם-הבעות-פנים-של-רגשות-הן-אוניברסליות

באופן חלקי. אקמן ופריזן (1971) מצאו שבני שבט הפורה בגינאה החדשה, שהיו מנותקים מכלי התקשורת המערביים, התאימו פנים לסיפורים על רגשות ב־64 עד 90 אחוז מהניסיונות, וזה תומך בכמה הבעות פנים אוניברסליות. מחקרים מאוחרים הראו שהשיטה ניפחה את ההסכמה, ושהתרבות מעצבת גם מתי מראים רגש וגם איך קוראים פנים.

## הסבר על הנושא

### השאלה של דרווין

האם בכל מקום אנשים מראים שמחה, פחד וכעס באותם פנים? צ׳ארלס דרווין טען בספר הבעת הרגשות באדם ובבעלי החיים (1872) שהבעות פנים התפתחו באבולוציה, ולכן צריכות להיות הבעות פנים אוניברסליות, משותפות לכל בני האדם. הגישה ההפוכה, שהייתה חזקה בקרב אנתרופולוגים באמצע המאה העשרים, ראתה בהבעות דבר נלמד כמו מילים, כך שלכל תרבות הבעות משלה. הפסיכולוג האמריקאי פול אקמן יצא לבדוק את השאלה בשנות ה־60.

הטעות הנפוצה היא לחשוב שאוניברסלי פירושו שכולם מרגישים אותו דבר או מראים זאת באותה מידה. הטענה צרה יותר: לקבוצה קטנה של רגשות בסיסיים, ברשימה של אקמן שמחה, עצב, כעס, פחד, הפתעה וגועל, יש תנועות פנים שאנשים בכל תרבות יכולים לזהות. כמה פעמים ומתי מראים אותן, זו שאלה אחרת.

### המחקר בגינאה החדשה

אקמן ווואלאס פריזן הראו קודם תמונות של פנים מבוימות לאנשים ביפן, בברזיל, בארגנטינה, בצ׳ילה ובארצות הברית, והם התאימו אותן למילות רגש ב־70 עד 90 אחוז. אבל כולם צפו בסרטים ובעיתונים, ולכן יכלו ללמוד את ההבעות. בני הפורה בפפואה גינאה החדשה, עם טרום תעשייתי כמעט בלי מגע עם כלי תקשורת מערביים, לא יכלו.

במחקר שפורסם ב־1971 שמע מאזין מבני הפורה סיפור קצר על אירוע רגשי ובחר איזו משלוש תמונות מראה את פניו של האדם בסיפור; ילדים בחרו מבין שתיים. בני הפורה בחרו בפנים הצפויות ב־64 עד 90 אחוז מהניסיונות, לפי הרגש, הרבה מעל המקרה, וילדים הצליחו בערך כמו מבוגרים. הם בלבלו לעיתים קרובות בין פחד להפתעה. אקמן ראה בכך ראיה חזקה שההבעות הבסיסיות אינן תלויות בלמידה מהתקשורת.

### אותם פנים, כללים שונים

אקמן לא טען שלתרבות אין תפקיד. הוא ופריזן תיארו כללי הצגה, קודים לא כתובים שנלמדים מגיל צעיר, על מי רשאי להראות איזה רגש, היכן ובאיזו עוצמה: לחייך מול מתנה מאכזבת, להסתיר אבל בעבודה, להגזים בשמחה על בשורה של חבר. כללי ההצגה מסבירים מדוע שתי תרבויות יכולות לחלוק את אותן הבעות ובכל זאת להיראות שונות מאוד בחיי היום יום. מאוחר יותר בנו אקמן ופריזן את מערכת הקידוד של פעולות הפנים (1978), שמתארת כל הבעה כצירוף של תנועות שרירים ממוספרות, ובשנות ה־90 הציע אקמן להוסיף רגשות בסיסיים נוספים, כמו בוז, מבוכה וגאווה.

### הטענות נגד

ג׳יימס ראסל (1994) טען שהשיטה עצמה יצרה חלק גדול מההסכמה. במבחן בחירה כפויה התוויות או הסיפורים שמוצעים קובעים את התשובות האפשריות, ולכן אנשים בוחרים את ההתאמה הטובה ביותר גם כשלא היו נותנים לרגש את השם הזה בעצמם; והפנים היו מבוימות, נבחרו לפי שיקול הדעת של החוקרים ולא נתפסו בחיים האמיתיים. רייצ׳ל ג׳ק ועמיתיה (2012) ביקשו מ־15 נבדקים מערביים ו־15 נבדקים ממזרח אסיה לתייג פנים שנוצרו במחשב. הייצוגים של המערביים יצרו שש קבוצות ברורות; של המזרח אסיאתיים חפפו, בעיקר בהפתעה, פחד, גועל וכעס, ונשענו יותר על העיניים. תאוריית הרגש המובנה של ליסה פלדמן בארט הולכת רחוק יותר: כל מוח בונה רגשות ממושגים שנלמדו בתרבות.

תשובה טובה מביאה את הראיות של אקמן עם המספרים, מסבירה כללי הצגה ושוקלת את ביקורת השיטה, ומסכמת שזיהוי בין תרבויות קיים, אבל חלש יותר ומעוצב בתרבות יותר ממה שטוענת הגישה האוניברסלית החזקה.

## תרגול: האם הבעות פנים הן אוניברסליות?

לתלמידי פסיכולוגיה בכיתה י״א. ענו על כל שאלה בעזרת הדף, ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **כתבו איזה רגש מראה כל פרצוף מצויר.** — מימין לשמאל: שמחה, עצב, הפתעה, כעס.
2. **כתבו את ששת הרגשות הבסיסיים של אקמן.** — שמחה, עצב, כעס, פחד, הפתעה וגועל.
3. **כתבו את השלב החסר במחקר עם הפורה.** — המאזין בוחר את התמונה שמראה את פניו של האדם בסיפור (ילדים בחרו מבין שתי תמונות).
4. **מדוע הלך אקמן אל הפורה, כשאנשים בחמש ארצות כבר התאימו את הפנים?** — אנשים ביפן, בברזיל, בארגנטינה, בצ׳ילה ובארצות הברית צפו בסרטים ובעיתונים, ולכן יכלו ללמוד את ההבעות. לבני הפורה כמעט לא היה מגע עם כלי תקשורת מערביים, כך שהתאמה שלהם לא הייתה מוסברת בלמידה כזאת.
5. **בני הפורה בחרו בפנים הצפויות ב־64 עד 90 אחוז מהניסיונות ובלבלו לעיתים קרובות בין פחד להפתעה. כתבו מסקנה אחת והסתייגות אחת.** — מסקנה: הזיהוי היה הרבה מעל המקרה אצל עם מנותק מתקשורת מערבית, וזה תומך בכמה הבעות אוניברסליות. הסתייגות: השיעור לא היה מושלם, השתנה לפי הרגש, והבחירה הכפויה בין כמה תמונות אולי העלתה אותו.
6. **כתבו מה אומרת כל ביקורת.** — בחירה כפויה: התשובות שמוצעות קובעות מה אפשר לומר, ולכן ההסכמה מנופחת. פנים מבוימות: התמונות היו מבוימות ונבחרו בידי החוקרים, ולא היו הבעות שנתפסו בחיים האמיתיים. ג׳ק ועמיתיה, 2012: הייצוגים של נבדקים ממזרח אסיה לשש ההבעות חפפו, ואילו של המערביים יצרו שש קבוצות ברורות.
7. **הסבירו כיצד כללי הצגה מאפשרים להבעות להיות אוניברסליות ובכל זאת שונות בין תרבויות.** — ייתכן שתנועת הפנים של רגש משותפת לכולם, אבל כל תרבות מלמדת כללים מתי, היכן ובאיזו עוצמה להראות אותה. לכן אותה הבעה יכולה להיות נפוצה בחיים הציבוריים של תרבות אחת ומוסתרת באחרת, למשל אבל בהלוויה או כעס בעבודה.
8. **העריכו את הטענה: "אקמן הוכיח שהבעות פנים זהות בכל מקום."** — תשובה טובה אומרת שהמחקר עם הפורה (התאמה של 64 עד 90 אחוז) תומך בכמה הבעות משותפות, אבל הוכיח היא מילה חזקה מדי: בחירה כפויה ופנים מבוימות ניפחו את ההסכמה (ראסל 1994), נבדקים ממזרח אסיה וממערב מדמיינים את ההבעות אחרת (ג׳ק ועמיתיה 2012), וכללי הצגה משנים את האופן שבו מראים רגשות. היא מסכמת שהזיהוי אוניברסלי בחלקו ומעוצב בתרבות בחלקו.

## שאלות נפוצות

### מהם ששת הרגשות הבסיסיים?

לפי אקמן הם שמחה, עצב, כעס, פחד, הפתעה וגועל, הרגשות שנבדקו אצל שבט הפורה בגינאה החדשה. בשנות ה־90 הציע אקמן רשימה ארוכה יותר, שכוללת גם בוז, מבוכה, גאווה ועוד.

### מהם כללי הצגה?

כללי הצגה הם נורמות לא כתובות, שנלמדות מגיל צעיר, על אילו רגשות מותר להראות, למי, היכן ובאיזו עוצמה. הם מסבירים מדוע אנשים מתרבויות שונות יכולים לחלוק הבעות ובכל זאת להראות אותן אחרת מאוד בחיי היום יום.

### מי הם בני הפורה?

הפורה הם עם החי בפפואה גינאה החדשה. כשאקמן ופריזן חקרו אותם, כמעט לא היה להם מגע עם סרטים ועיתונים מערביים, כך שלא יכלו ללמוד הבעות פנים מערביות מכלי התקשורת.

### מהי מערכת הקידוד של פעולות הפנים?

זו שיטה שאקמן ופריזן השלימו עד 1978, שמתארת כל הבעת פנים כצירוף של תנועות שרירים ממוספרות שנקראות יחידות פעולה. חוקרים משתמשים בה כדי לקודד פנים בלי לנחש איזה רגש עומד מאחוריהן.

### האם אפשר לדעת מה מישהו מרגיש לפי הפנים שלו?

רק בקירוב. הפנים נותנות רמזים, אבל אותה תנועה יכולה להופיע עם תחושות שונות, אנשים מסתירים רגשות לפי כללי הצגה, והתרבות מעצבת את קריאת הפנים. ההקשר, המילים וההיכרות עם האדם חשובים לא פחות מההבעה.
