# מה התפקיד של כל אונה במוח?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [פסיכולוגיה: המוח, מערכת העצבים והשינה](https://www.lessons.co.il/he/המוח-ומערכת-העצבים) · כיתה י״א · 2026-11-13 · https://www.lessons.co.il/he/המוח-ומערכת-העצבים/מה-התפקיד-של-כל-אונה-במוח

לכל אחת מאונות המוח יש תפקידים עיקריים משלה. האונה המצחית מתכננת, מחליטה, שולטת בתנועה ובדרך כלל, בצד שמאל, מפיקה דיבור. האונה הקודקודית מטפלת במגע ובתחושת המרחב. האונה הרקתית מטפלת בשמיעה, בהבנת שפה ובזיכרון. האונה העורפית מטפלת בראייה. האונות פועלות ברשתות זו עם זו, ולכן אזור מוביל תפקיד ואינו מבצע אותו לבדו.

## הסבר על הנושא

### ארבע אונות, ולכל אחת תפקידים עיקריים

השכבה החיצונית של המוח, קליפת המוח המקומטת, מחולקת לשני חצאים, ההמיספרות, וכל המיספרה לארבע אונות המוח, שמופרדות בחריצים עמוקים. האונה המצחית, מקדימה, מתכננת, מקבלת החלטות ובולמת דחפים; הרצועה בקצה האחורי שלה, קליפת התנועה הראשונית, שולחת את ההוראות לתנועה רצונית. האונה הקודקודית, מאחוריה למעלה, קולטת מגע ברצועה שמיד אחרי החריץ, ועוקבת אחרי מקום הגוף במרחב.

האונה הרקתית, בצד, מתחת לרקות, מכילה את קליפת השמיעה הראשונית, עוזרת בהבנת שפה, ובצד הפנימי שלה משתתפת ביצירת זיכרונות. האונה העורפית, בחלק האחורי של הראש, מכילה את קליפת הראייה הראשונית: העיניים מקדימה, אבל הראייה קורית מאחור.

הטעות הנפוצה היא לחשוב שכל אונה עושה דבר אחד בלבד. אונה מובילה עבודה מסוימת, אבל קריאה בקול של משפט מפעילה את כל הארבע: העורפית רואה את האותיות, הרקתית נותנת להן משמעות, המצחית מתכננת את הדיבור ומזיזה את הפה, והקודקודית מזיזה את העיניים לאורך השורה.

### איך התגלה מיקום התפקודים

מיקום תפקודים הוא הרעיון שאזורים מסוימים במוח מובילים תפקידים מסוימים. רוב הראיות המוקדמות באו ממטופלים. ב־1861 בדק הרופא הצרפתי פול ברוקה את לואי ויקטור לבורן בבית החולים ביסטר בפריז. במשך 21 שנה איבד לבורן בהדרגה את הדיבור; הוא הבין מה שאמרו לו, אבל יכול היה לומר בבירור רק מילה אחת, "טן". כשמת כעבור כמה ימים, מצא ברוקה פגיעה באונה המצחית השמאלית. עד 1865 חקר שנים עשר מטופלים כאלה, והאזור נקרא אזור ברוקה.

ב־1874 תיאר הרופא הגרמני קרל ורניקה את הבעיה ההפוכה: מטופלים שדיברו בשטף אבל בלי היגיון ולא הבינו אחרים, עם פגיעה בחלק האחורי של האונה הרקתית השמאלית, אזור ורניקה. שני מטופלים עם אובדן הפוך אחרי פגיעה במקומות שונים הם ראיה חזקה לכך ששני התפקידים נפרדים.

### פיניאס גייג׳: מקרה מפורסם שמסופר לא נכון

ב־13 בספטמבר 1848, ליד קוונדיש שבוורמונט, דחס מנהל עבודה בסלילת מסילת ברזל, פיניאס גייג׳, חומר נפץ לתוך סלע במוט ברזל באורך 1.09 מטר ובמשקל 6 קילוגרם. המטען התפוצץ והעיף את המוט דרך הלחי השמאלית שלו והחוצה מקודקוד הראש, והרס חלק גדול מהאונה המצחית השמאלית. הוא שרד. הרופא שלו, ג׳ון הרלו, דיווח שהתנהגותו השתנתה כל כך שחבריו אמרו שהוא "כבר לא גייג׳".

ספרי לימוד עוצרים לעיתים כאן ואומרים שגייג׳ מוכיח שהאישיות נמצאת באונה המצחית ושהוא לא החלים. ההיסטוריון מלקולם מקמילן, שבדק את כל המקורות, מצא שרוב התיאורים מגזימים בשינוי. גייג׳ עבד אחר כך שנים כנהג כרכרות בצ׳ילה, עבודה שדרשה תכנון ומיומנות, וכנראה שהשינויים הקשים היו זמניים. הוא מת ב־1860 אחרי סדרה של התקפים. המקרה מרמז על קשר בין האונה המצחית לשליטה עצמית, אבל זה אדם אחד עם מעט עובדות מבוססות.

### למיקום יש גבולות: גמישות מוחית

היום רואים את אזור ורניקה פחות כנקודה חדה ויותר כחלק מרשת באונה הרקתית ובאונה הקודקודית. המוח גם משתנה עם השימוש, גמישות מוחית. אלינור מגווייר ועמיתיה (2000) מצאו שלנהגי מוניות מורשים בלונדון, ששיננו את רחובות העיר, היה החלק האחורי של ההיפוקמפוס גדול יותר משל מי שלא נהגו במונית, וככל שנהגו יותר שנים הוא היה גדול יותר. אחרי שבץ, אזורים בריאים יכולים לפעמים לקבל חלק מתפקיד שאבד. תשובה טובה מציינת את האונה ואת תפקידה, מביאה ראיה ומוסיפה שאזורים פועלים ברשתות.

## תרגול: אונות המוח

לתלמידי פסיכולוגיה בכיתה י״א. ענו על כל שאלה בעזרת הדף, ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **כתבו את שמות האונות המסומנות א עד ד, ותפקיד עיקרי אחד של כל אחת.** — א מצחית: תכנון, החלטות, תנועה רצונית. ב קודקודית: מגע ותחושת מרחב. ג רקתית: שמיעה, הבנת שפה, זיכרון. ד עורפית: ראייה.
2. **כתבו מה הראו המקרים משנת 1861 ומשנת 1874.** — 1861, לבורן: הדיבור תלוי באזור באונה המצחית השמאלית, אזור ברוקה. 1874, המטופלים של ורניקה: הבנת דיבור תלויה באזור בחלק האחורי של האונה הרקתית השמאלית, אזור ורניקה.
3. **מטופל 1 מבין שאלות אבל כמעט אינו מדבר. מטופל 2 מדבר בשטף אבל בלי היגיון ואינו מבין שאלות. היכן כנראה הפגיעה אצל כל אחד?** — מטופל 1: אזור ברוקה, באונה המצחית השמאלית. מטופל 2: אזור ורניקה, בחלק האחורי של האונה הרקתית השמאלית.
4. **כתבו עד כמה בטוחה כל אחת משלוש הטענות האחרונות על גייג׳.** — ההתנהגות השתנתה בהתחלה: הדיווח של הרלו, הרופא שלו. נהג כרכרות בצ׳ילה: מתועד. לא החלים לעולם: לא נתמך בראיות.
5. **אחרי פגיעה בחלק האחורי של הראש, העיניים של אישה בריאות אבל היא מתקשה לראות. איזו אונה כנראה נפגעה, ולמה?** — האונה העורפית, בחלק האחורי של הראש, שבה נמצאת קליפת הראייה הראשונית: הראייה קורית שם, ולא רק בעיניים.
6. **מה הראה המחקר של מגווייר משנת 2000 על נהגי מוניות בלונדון, ולמה הוא חשוב לשאלת מיקום התפקודים?** — אצל הנהגים החלק האחורי של ההיפוקמפוס היה גדול יותר מאשר אצל מי שאינם נהגים, וגדול יותר ככל שנהגו יותר זמן. זו גמישות מוחית: המוח משתנה עם השימוש, ולכן מפת התפקודים אינה קבועה.
7. **תלמיד כתב: "פיניאס גייג׳ מוכיח שהאישיות נמצאת באונה המצחית." העריכו את הטענה.** — תשובה טובה אומרת שהמקרה מרמז על קשר בין האונה המצחית לשליטה עצמית, אבל זה אדם אחד עם מעט עובדות מבוססות, השינוי הוגזם בתיאורים מאוחרים, הוא עבד אחר כך כנהג כרכרות וכנראה החלים בחלקו, והאישיות תלויה ברשתות בכל המוח.

## שאלות נפוצות

### מה עושה האונה המצחית?

היא מובילה תכנון, החלטות, בלימת דחפים ותנועה רצונית, מקליפת התנועה הראשונית שבקצה האחורי שלה. אצל רוב האנשים אזור ברוקה, הנחוץ להפקת דיבור, נמצא באונה המצחית השמאלית.

### איזו אונה במוח אחראית על הראייה?

האונה העורפית, בחלק האחורי של הראש. בה נמצאת קליפת הראייה הראשונית, שמעבדת ראשונה את מה שהעיניים שולחות. זיהוי חפצים ופנים נעזר גם בחלקים של האונה הרקתית.

### מה ההבדל בין אזור ברוקה לאזור ורניקה?

אזור ברוקה, באונה המצחית השמאלית, נחוץ להפקת דיבור: פגיעה בו משאירה דיבור איטי ומאומץ עם הבנה שמורה. אזור ורניקה, בחלק האחורי של האונה הרקתית השמאלית, נחוץ להבנת שפה: פגיעה בו משאירה דיבור שוטף שאין בו היגיון.

### האם המוח הקטן הוא אחת האונות?

לא. ארבע האונות שייכות לקליפת המוח. המוח הקטן הוא מבנה נפרד מתחת לחלק האחורי של המוח, ומשתתף בשיווי משקל ובתיאום תנועה.

### מהי גמישות מוחית?

זו היכולת של המוח להשתנות בעקבות ניסיון ואחרי פגיעה: קשרים מתחזקים בתרגול, ואחרי שבץ אזורים בריאים יכולים לפעמים לקבל חלק מתפקיד שאבד. המחקר של מגווייר על נהגי מוניות בלונדון הוא דוגמה מוכרת.
