# איך השאפתנות הורסת את מקבת?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [דרמה לבגרות בספרות: הטרגדיה והמחזה המודרני](https://www.lessons.co.il/he/דרמה) · כיתה י״א · 2026-11-08 · https://www.lessons.co.il/he/דרמה/איך-השאפתנות-הורסת-את-מקבת

ב"מקבת" של שייקספיר (הוצג לראשונה בסביבות 1606) השאפתנות הורסת מצביא אמיץ ונאמן צעד אחר צעד. נבואת המכשפות מעוררת בו משאלה שכבר הייתה בו, ליידי מקבת דוחפת אותו לרצוח את המלך דנקן, וכל רצח מחייב את הרצח הבא. בסוף יש לו כתר ושום דבר אחר: אשתו מתה, עמו שונא אותו, והחיים נראים לו סיפור שאין בו פשר.

## הסבר על הנושא

### ממצביא נאמן לעריץ

במערכה הראשונה מקבת הוא גיבור המלחמה של סקוטלנד, "מקבת האמיץ", והמלך דנקן מעניק לו את התואר תאן קודור. בדרך מן הקרב פוגשות אותו שלוש מכשפות ומברכות: “All hail, Macbeth, that shalt be king hereafter!” (שלום לך, מקבת, שעתיד להיות מלך). הנבואה אינה אומרת דבר על רצח. את המחשבה על רצח מקבת מביא בעצמו, וזה עיקר השאפתנות שלו: הרצון במה שהובטח לו גדול מן הנכונות לחכות לו.

מכאן הדרך יורדת מדרגה אחר מדרגה. הוא רוצח את דנקן כדי לקבל את הכתר, את בנקו מפני שהמכשפות ניבאו שבניו של בנקו ימלכו, ואת אשתו וילדיו של מקדאף, שלא איימו עליו כלל. בערב המשתה הוא אומר: “I am in blood / Stepped in so far that, should I wade no more, / Returning were as tedious as go o’er” (בדם אני שקוע כה עמוק, שאם אחדל לבוסס, הדרך חזרה קשה כמו ההמשך). כל רצח נועד להבטיח את הקודם, ולכן אין לו סוף.

### המכשפות וליידי מקבת: מי דוחף את מי

המכשפות פותחות את המחזה במשפט “Fair is foul, and foul is fair” (היפה מכוער, והמכוער יפה): עולם שבו הערכים מתהפכים. הנבואות שלהן נכונות אבל מטעות. לבנקו הן אומרות שיוליד מלכים, והוא אינו עושה דבר; מקבת שומע נבואה דומה ורוצח. הטעות הנפוצה היא לכתוב שהמכשפות גרמו לרצח. הן חושפות משאלה, אבל ההחלטה של מקבת.

ליידי מקבת חוששת שבעלה "מלא מדי בחלב של טוב לב אנושי", ומבקשת מן הרוחות “unsex me here” (קחו ממני כאן את היותי אישה). כשהוא מחליט לוותר על הרצח, היא לועגת לגבריותו עד שהוא נעתר. אחרי הרצח הוא שואל אם כל האוקיינוס ירחץ את הדם מידיו, והיא עונה: “A little water clears us of this deed” (מעט מים ינקו אותנו מן המעשה). במערכה החמישית התפקידים מתהפכים: היא מהלכת מתוך שינה, מנסה לשטוף כתם שאיננו וקוראת “Out, damned spot, out, I say!” (צא, כתם ארור, צא, אני אומרת), והוא אומר שכמעט שכח את טעמו של הפחד.

### מה חושף המונולוג

מונולוג הוא דיבור ארוך של דמות אחת. כשהדמות לבדה על הבמה, היא חושבת בקול, והקהל שומע את מה שאף דמות אחרת אינה שומעת. לפני הרצח מקבת רואה פגיון באוויר: “Is this a dagger which I see before me, / The handle toward my hand?” (האם זה פגיון שאני רואה לפני, וניצבו אל ידי?). הוא עצמו שואל אם זה “A dagger of the mind” (פגיון של הנפש). הניצב פונה אל ידו כמו הזמנה: המעשה כבר קורה בתוכו לפני שהוא קורה בעולם.

כשמבשרים לו שהמלכה מתה, הוא אומר “She should have died hereafter” (היא הייתה צריכה למות אחר כך), ומיד “Tomorrow and tomorrow and tomorrow”. המילה hereafter חוזרת מן הנבואה, "מלך לעתיד": השאפתנות הבטיחה לו עתיד, והעתיד נעשה חזרה ריקה של מחר אחרי מחר. החיים הם “a tale / Told by an idiot, full of sound and fury, / Signifying nothing” (סיפור שמספר שוטה, מלא רעש וזעם, ואין בו פשר). אל תכתבו שזו השקפת העולם של שייקספיר: זה מקבת, ברגע הזה, אחרי שקיבל את כל מה שרצה.

### שייקספיר מול הטרגדיה היוונית

בשתי הטרגדיות גיבור רם מעלה נופל, והקהל חש חמלה ופחד. אבל אדיפוס בורח מן הנבואה ומגשים אותה בלי לדעת, ומקבת יודע בדיוק מה הוא עושה. אצל סופוקלס הטעות הטרגית היא חוסר ידיעה; אצל שייקספיר היא בחירה. בטרגדיה היוונית מקהלה מפרשת את המעשים ושליח מספר על האלימות שמחוץ לבמה; אצל שייקספיר אין מקהלה, ואת מה שקורה בנפש שומעים במונולוגים. העלילה עוברת בין מקומות רבים, ויש בה אפילו סצנה קומית, של השוער. לכן אל תכתבו שמקבת הוא קורבן של הגורל כמו אדיפוס: ההשוואה מראה את ההפך.

## תרגול מקבת: השאפתנות, המכשפות והמונולוגים

לתלמידי כיתה י״א שלומדים את "מקבת" לבגרות בספרות. השורות מצוטטות באנגלית של שייקספיר, ולצידן תרגום שלנו. ענו על כל שאלה ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **השלימו את המדרגות של נפילת מקבת. בחרו מן הרשימה: נבואת המכשפות, רצח בנקו, רצח משפחת מקדאף.** — מצביא אמיץ ונאמן, נבואת המכשפות, רצח דנקן, רצח בנקו, רצח משפחת מקדאף, בדידות ומוות. כל רצח נועד לשמור על הקודם: בנקו מפני הנבואה על בניו, ומשפחת מקדאף מתוך פחד.
2. **המכשפות אומרות: “Fair is foul, and foul is fair” (היפה מכוער, והמכוער יפה). מה אומר המשפט על העולם של המחזה?** — זה עולם שבו הערכים מתהפכים והמראה החיצוני מטעה: מה שנראה טוב הוא רע. כך גם הנבואות של המכשפות: הן נשמעות כמו בשורה טובה ומובילות לחורבן.
3. **לבנקו אומרות המכשפות: “Thou shalt get kings, though thou be none” (מלכים תוליד, אף שאתה לא תהיה מלך). בנקו אינו עושה דבר, ומקבת רוצח. מה מלמדת ההשוואה בין השניים?** — שתי הדמויות שומעות נבואה, ורק אחת רוצחת. לכן הנבואה אינה כופה דבר: הבחירה היא של מקבת. תשובה טובה מסיקה שהמכשפות חושפות את השאפתנות שכבר הייתה בו, ואינן יוצרות אותה.
4. **ליידי מקבת אומרת לבעלה: “Look like th’ innocent flower, / But be the serpent under ’t” (היראה כפרח התמים, / אך היה הנחש שתחתיו). מה מלמדת התמונה עליה ועל המחזה?** — הפרח הוא המראה והנחש הוא האמת שמתחתיו: היא מלמדת את בעלה להעמיד פנים של מארח נאמן בזמן שהוא מתכנן רצח. התמונה מחזירה אותנו אל "היפה מכוער": במחזה הזה המראה החיצוני מסתיר את הרע.
5. **השלימו את הטבלה: מה קורה למקבת ולליידי מקבת במערכה החמישית, ומה עושה ליידי מקבת במערכה הראשונה?** — מערכה א׳: ליידי מקבת דוחפת אותו לרצוח ולועגת להיסוס שלו. מערכה ה׳: מקבת כבר לא מפחד ("כמעט שכחתי את טעמו של הפחד"), וליידי מקבת מהלכת מתוך שינה, מנסה לשטוף כתם דם שאיננו. השניים החליפו מקומות.
6. **לפני הרצח מקבת אומר: “Is this a dagger which I see before me, / The handle toward my hand?” וגם: “A dagger of the mind, a false creation” (פגיון של הנפש, יציר שקר). מה חושף המונולוג על מצבו?** — הפגיון אינו קיים: הוא פרי דמיונו, כלומר הרצח כבר מתרחש בתוך ראשו. הניצב פונה אל ידו כמו הזמנה, והוא עצמו מבין שהמוח שלו מטעה אותו. המונולוג מראה אדם שרוצה ומפחד בבת אחת.
7. **אחרי מות אשתו אומר מקבת: “Life’s but a walking shadow, a poor player / That struts and frets his hour upon the stage / And then is heard no more” (החיים אינם אלא צל מהלך, שחקן עלוב / שמתהדר ומתייסר את שעתו על הבמה / ואז לא נשמע עוד). הסבירו את שתי התמונות, ומה הן אומרות על מה שהשאפתנות עשתה לו.** — צל אין בו ממש, ושחקן משחק תפקיד שעה אחת ונעלם. מקבת, שרצח כדי לשחק את תפקיד המלך, מגלה שהתפקיד ריק. תשובה טובה מקשרת זאת לשאפתנות: מה שהובטח לו "לעתיד" התברר כעתיד בלי משמעות.
8. **השלימו את הטבלה שמשווה בין אדיפוס המלך למקבת, וכתבו משפט אחד: במה שונה הטעות הטרגית של מקבת מזו של אדיפוס?** — מקבת מגשים את הנבואה בעצמו; הטעות של אדיפוס היא שאינו יודע מי הוא; לאדיפוס יש מקהלה, ובמקבת אין, ובמקומה מונולוגים. משפט טוב: אדיפוס נופל בגלל מה שאינו יודע, ומקבת בגלל מה שהוא בוחר לעשות למרות שהוא יודע.

## שאלות נפוצות

### האם מקבת הוא קורבן של הגורל או של הבחירות שלו?

של הבחירות שלו. הנבואה מבטיחה לו מלוכה, אבל אינה אומרת לו לרצוח. בנקו שומע נבואה דומה ואינו עושה דבר, ומקבת עצמו מהסס ואף מחליט לוותר לפני שליידי מקבת משכנעת אותו. הנבואה מעוררת את השאפתנות, וההחלטה היא שלו.

### מה קורה לליידי מקבת בסוף המחזה?

האשמה שהדחיקה מתפרצת. במערכה החמישית היא מהלכת מתוך שינה, משחזרת את הלילה של הרצח ומנסה לשטוף מידיה כתם דם שאיננו. זמן קצר אחר כך מבשרים למקבת שהמלכה מתה. מי שאמרה ש"מעט מים" ינקו אותם אינה יכולה לנקות את עצמה.

### איך מקבת מת?

הנבואות השניות הבטיחו לו שאיש שנולד מאישה לא יפגע בו ושלא ייפול עד שיער בירנאם יבוא אל דנסינן. היער "בא" כשחיילי מלקולם נושאים ענפים, ומקדאף מגלה שנקרע מרחם אמו לפני זמנו. מקדאף הורג את מקבת, ומלקולם, בנו של דנקן, נעשה מלך.

### האם מקבת הוא גיבור טרגי לפי אריסטו?

ברובו כן. הוא אדם רם מעלה ואמיץ, נופל בגלל טעות שלו, ובסוף מגיע להכרה: הוא מבין שהנבואות "משקרות כמו אמת". ההבדל הוא שהטעות שלו מוסרית ומודעת, ולא חוסר ידיעה, ולכן הקהל חש כלפיו גם חמלה וגם אימה ממה שאדם מסוגל לעשות.

### למה ליידי מקבת חזקה מבעלה בתחילת המחזה?

היא מחליטה מהר ואינה מתירה לעצמה לחשוב על המחיר, והוא חושב על הכול: על הנאמנות למלך, על האורח שבביתו ועל העונש. בתחילה החוזק שלה נראה כמו יתרון. במהלך המחזה מתברר שהיא רק הדחיקה את המצפון, ולכן היא זו שנשברת בסוף.
