# מהן הגזרות בעברית?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [תחביר וצורות לבגרות](https://www.lessons.co.il/he/דקדוק-עברי) · כיתה י׳ · 2026-11-07 · https://www.lessons.co.il/he/דקדוק-עברי/מהן-הגזרות-בעברית

גזרה היא קבוצת שורשים שאחת מאותיותיהם מתנהגת באופן מיוחד, ולעיתים נעלמת מהמילה. הגזרות בעברית נקראות לפי מקום האות בשורש, על פי הדגם פ־ע־ל: בגזרת פ״נ הנ׳ הראשונה נבלעת (נָפַל, יִפֹּל), ובגזרת ל״י נכתבת ה׳ במקום הי׳ האחרונה (בָּנָה, בָּנִיתִי). הגזרות העיקריות הן שלמים, פ״נ, פ״י, ע״ו וע״י, ל״י וכפולים, ואת האות החסרה מחזירים מצורה אחרת של המילה.

## הסבר על הנושא

### שורש וגזרה: מה ההבדל

שורש הוא רצף של אותיות, לרוב שלוש, שנושא את המשמעות הבסיסית של משפחת מילים: מהשורש כ־ת־ב באים כָּתַב, מִכְתָּב וכְּתֹבֶת. כדי לדבר על מקומה של כל אות משתמשים בדגם פ־ע־ל: האות הראשונה בשורש היא פ׳ הפועל, השנייה ע׳ הפועל והשלישית ל׳ הפועל. גזרה היא קבוצת שורשים שאות באחד המקומות האלה מתנהגת באופן מיוחד, ושם הגזרה אומר איזו אות ובאיזה מקום: פ״נ פירושו שפ׳ הפועל היא נ׳, ול״י פירושו של׳ הפועל היא י׳.

בשורשים של גזרת השלמים, כמו כ־ת־ב ושׁ־מ־ר, כל שלוש האותיות נשמרות בכל הצורות: כָּתַב, יִכְתֹּב, כְּתִיבָה. הגזרות בעברית שאינן שלמים הן גזרות שבהן אות נעלמת או משתנה בחלק מהצורות. בפועל יִפֹּל אין נ׳, אבל הדגש בפ׳ מסמן שהיא הייתה שם ונבלעה, ובעבר נָפַל היא חוזרת. זה העיקרון של כל הנושא: אות שנעלמת בצורה אחת מופיעה בצורה אחרת.

### שש הגזרות העיקריות

פ״נ: הנ׳ שבראש השורש נבלעת באות שאחריה ומשאירה בה דגש. נ־ס־ע נותן נָסַע אבל יִסַּע והִסִּיעַ, ונ־ת־ן נותן נָתַן אבל מַתָּנָה. גם השורש ל־ק־ח נוטה כך: יִקַּח. פ״י: הי׳ שבראש השורש נעלמת בעתיד ובציווי (יָשַׁב, יֵשֵׁב, שֵׁב), וברוב השורשים היא מופיעה כו׳ בבניין הפעיל ובשמות רבים: הוֹשִׁיב, מוֹשָׁב, הוֹרִיד מהשורש י־ר־ד.

ע״ו וע״י: האות האמצעית היא ו׳ או י׳, והיא נעלמת בעבר ובהווה של בניין פָּעַל: קָם, רָץ, שָׂם. היא חוזרת בעתיד ובשמות: יָקוּם ותְּקוּמָה מגלים את הו׳ של ק־ו־ם, ויָשִׂים מגלה את הי׳ של שׂ־י־ם. ל״י: במקום הי׳ האחרונה נכתבת ה׳ (בָּנָה, קָנָה), והי׳ חוזרת בצורות כמו בָּנִיתִי ובִּנְיָן. כפולים: האות השנייה והשלישית זהות, ולעיתים אחת מהן נעלמת: חַג וחָגַג באים מהשורש ח־ג־ג, והֵגֵן והֲגַנָּה מהשורש ג־נ־ן.

### איך מוצאים את השורש, צעד אחר צעד

מתחילים בהסרת התוספות: אותיות השימוש, אותיות הבניין או המשקל (כמו ה׳ של הפעיל או מ׳ של מִקְטָל) והסופיות (־ים, ־ות, ־ה). אם נשארו שלוש אותיות, מצאתם את השורש. אם נשארו שתיים, מחפשים סימן. דגש באות הראשונה שנשארה מרמז על פ״נ (מַתָּנָה: ת־נ, והשורש נ־ת־ן). ו׳ מיד אחרי התוספת מרמזת על פ״י (מוֹשָׁב: י־שׁ־ב). ו׳ בין שתי האותיות, בחולם או בשורוק, מרמזת על ע״ו (תְּקוּמָה: ק־ו־ם). סיום בה׳ מרמז על ל״י (מִבְנֶה: ב־נ־י), ודגש באות השנייה על כפולים (הֲגַנָּה: ג־נ־ן).

בסוף מאמתים בצורה אחרת שבה האות החסרה גלויה: נָתַן מאשר את נ־ת־ן, יָשַׁב את י־שׁ־ב, יָקוּם את ק־ו־ם ובָּנִיתִי את ב־נ־י. הבדיקה הזו מונעת את הטעות הנפוצה ביותר, שבה אות של התבנית נחשבת לאות שורש.

### הטעויות הנפוצות

גם דוברי עברית טועים כאן, בדרך כלל כשהם מכניסים לשורש אות של התבנית. ה־מ׳ של מַתָּנָה אינה אות שורש: השורש אינו מ־ת־נ אלא נ־ת־ן. ה־ו׳ של הוֹרִיד היא הי׳ של השורש: לא ו־ר־ד אלא י־ר־ד, כפי שמראה יָרַד. ה־ה׳ של הֵבִין שייכת לבניין הפעיל: השורש הוא ב־י־ן. וגם להפך: הנ׳ של נִכְנַס היא סימן של בניין נפעל, ולכן השורש הוא כ־נ־ס ואין כאן פ״נ, ואילו בנָפַל הנ׳ היא אות שורש.

מלכודת נוספת היא ה׳ בסוף המילה. ברוב הפעלים, כמו בָּנָה ורָצָה, זו ה׳ של גזרת ל״י, והשורש נכתב בי׳: ב־נ־י, ר־צ־י. אבל בפעלים מעטים, כמו גָּבַהּ, יש בה׳ נקודה שנקראת מפיק, והיא אות שורש של ממש: ג־ב־ה הוא שורש של גזרת השלמים.

## תרגול גזרות: מוצאים את השורש ומחזירים את האות החסרה

לתלמידי כיתה י׳ שמתכוננים לבגרות בלשון. ענו על כל שאלה בדף, ואז בדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **השלימו את התרשים: כתבו את אות השורש החסרה בכל מילה.** — מוֹלֶדֶת: י (י־ל־ד, פ״י). הֵגֵן: ן (ג־נ־ן, כפולים). יִסַּע: נ (נ־ס־ע, פ״נ).
2. **לאיזו גזרה שייך כל פועל?
כָּתַב, נָפַל, יָשַׁב, קָם, בָּנָה, חָגַג** — כָּתַב: שלמים. נָפַל: פ״נ. יָשַׁב: פ״י. קָם: ע״ו. בָּנָה: ל״י. חָגַג: כפולים.
3. **השלימו את הטבלה: כתבו את השורש ואת הגזרה של כל מילה.** — הִפִּיל: נ־פ־ל, פ״נ. הוֹשִׁיב: י־שׁ־ב, פ״י. תְּשׁוּבָה: שׁ־ו־ב, ע״ו. בִּנְיָן: ב־נ־י, ל״י.
4. **לכל מילה כתבו צורה אחרת מאותו שורש שבה האות החסרה גלויה:
א. יִתֵּן
ב. רָץ
ג. קָנָה** — א. נָתַן (הנ׳ של נ־ת־ן). ב. יָרוּץ או מֵרוֹץ (הו׳ של ר־ו־ץ). ג. קָנִיתִי או קִנְיָן (הי׳ של ק־נ־י). כל צורה שבה האות גלויה נכונה.
5. **מצאו את השורש של כל מילה, וכתבו את הסימן שעזר לכם:
א. מַסָּע
ב. מָקוֹם
ג. מִשְׁתֶּה** — א. נ־ס־ע: הדגש בס׳ מסמן נ׳ שנבלעה (פ״נ). ב. ק־ו־ם: הו׳ שבין שתי האותיות היא האות האמצעית (ע״ו). ג. שׁ־ת־י: הסיום בה׳ מסמן ל״י, והי׳ גלויה בשָׁתִיתִי.
6. **מצאו את הטעות ותקנו: "השורש של הפועל הוֹרִיד הוא ו־ר־ד."** — השורש הוא י־ר־ד. ה־ה׳ שייכת לבניין הפעיל, וה־ו׳ היא הי׳ של גזרת פ״י, שמופיעה בהפעיל כו׳. הצורה יָרַד מאשרת את השורש.
7. **הסבירו את ההבדל בין הנ׳ שבנִכְנַס לבין הנ׳ שבנָפַל.** — בנִכְנַס הנ׳ היא סימן של בניין נפעל, והשורש הוא כ־נ־ס. בנָפַל הנ׳ היא אות שורש, פ׳ הפועל של נ־פ־ל, והיא נעלמת בעתיד: יִפֹּל.
8. **מהו השורש של הפועל גָּבַהּ, ולאיזו גזרה הוא שייך? הסבירו מה מלמד המפיק.** — השורש ג־ב־ה והגזרה שלמים. המפיק, הנקודה שבה׳, מסמן שה־ה׳ נהגית והיא אות שורש, ולא ה׳ של גזרת ל״י כמו בבָּנָה.

## שאלות נפוצות

### מה ההבדל בין גזרה לבניין?

בניין הוא התבנית שבה נוצק השורש כדי ליצור פועל, כמו פָּעַל או הִפְעִיל. גזרה היא תכונה של השורש עצמו: איזו מאותיותיו מתנהגת באופן מיוחד. לכל פועל יש גם בניין וגם גזרה: הוֹשִׁיב הוא בניין הפעיל בגזרת פ״י, והִסִּיעַ הוא בניין הפעיל בגזרת פ״נ.

### האם יש שורשים בני ארבע אותיות?

כן. שורשים מרובעים, כמו ת־ר־ג־ם, צ־ל־צ־ל וט־ל־פ־ן, מופיעים בעיקר בבניינים פִּעֵל, פֻּעַל והִתְפַּעֵל: תִּרְגֵּם, צִלְצֵל, טִלְפֵּן. רבים מהם נוצרו ממילה שלמה, כמו טִלְפֵּן מטֶלֶפוֹן.

### איך מבחינים בין ע״ו לע״י?

בשתי הגזרות האות האמצעית נעלמת בעבר: קָם, שָׁר. ההבדל נראה בעתיד ובשמות: בע״ו מופיעה ו׳ (יָקוּם, תְּקוּמָה), ובע״י מופיעה י׳ (יָשִׁיר, שִׁיר). לכן, כשמתלבטים, מטים את הפועל לעתיד ובודקים איזו אות חוזרת.

### האם יש עוד גזרות מלבד שש אלה?

כן. יש גם גזרת פ״א, כמו אָכַל ויֹאכַל, שבה הא׳ אינה נהגית בעתיד, וגזרת ל״א, כמו מָצָא וקָרָא, שבה הא׳ האחרונה נכתבת ואינה נהגית. יש גם פעלים ששייכים לשתי גזרות יחד, כמו נָשָׂא, שהוא פ״נ ול״א: יִשָּׂא.

### למה חשוב למצוא את השורש?

השורש מוביל למשמעות ולמשפחת המילים, והוא הצעד הראשון בזיהוי בניין ומשקל. מי שמזהה ששִׁיר, שָׁר ומְשׁוֹרֵר באים מאותו שורש מבין מילים חדשות מהר יותר, ובשאלות על צורת המילה בבגרות בלשון והבעה מתחילים תמיד במציאת השורש.
