# מהן אותיות השימוש בעברית?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [תחביר וצורות לבגרות](https://www.lessons.co.il/he/דקדוק-עברי) · כיתה י׳ · 2026-11-07 · https://www.lessons.co.il/he/דקדוק-עברי/מהן-אותיות-השימוש-בעברית

אותיות השימוש הן שבע אותיות שנצמדות לתחילת מילה ומוסיפות לה משמעות: מ, ש, ה, ו, כ, ל, ב, שזוכרים בעזרת הצירוף משה וכלב. ה׳ היא ה׳ הידיעה, ו׳ היא ו׳ החיבור, ב׳, כ׳, ל׳ ומ׳ הן מילות יחס, וש׳ פותחת פסוקית. הניקוד שלהן משתנה לפי האות שאחריהן: לְדָנָה, לִסְפָרִים, לַעֲבוֹדָה, לַבַּיִת.

## הסבר על הנושא

### מהן שבע אותיות השימוש

אותיות השימוש הן שבע אותיות שנצמדות לתחילת מילה ומוסיפות לה משמעות דקדוקית: מ, ש, ה, ו, כ, ל, ב. זוכרים אותן בעזרת הצירוף משה וכלב. ה׳ היא ה׳ הידיעה (הַסֵּפֶר), ו׳ היא ו׳ החיבור (וְדָנָה), ב׳, כ׳, ל׳ ומ׳ הן מילות יחס קצרות שפירושן בתוך, כמו, אל ומן (בְּבַיִת, כְּשֶׁלֶג, לְדָנָה, מִתֵּל אָבִיב), וש׳ פותחת פסוקית, כלומר משפט שתלוי במשפט אחר, כמו המילה אשר (הַסֵּפֶר שֶׁקָּרָאתִי).

אות שימוש אינה חלק מהשורש. כדי להבחין ביניהן, מורידים את האות ובודקים אם נשארת מילה שלמה שמשמעותה מתאימה. בלְדָנָה נשאר דָּנָה, ולכן הל׳ היא אות שימוש. בלָמַד הל׳ היא אות השורש ל־מ־ד, ובלעדיה אין מילה. כך גם הכ׳ בכָּתַב, הש׳ בשָׁמַר והב׳ בבַּיִת: כולן אותיות שורש.

### איך מנקדים את ב׳, כ׳ ול׳

ב׳, כ׳ ול׳ מנוקדות בשווא כשהאות שאחריהן מנוקדת בתנועה: לְדָנָה, בְּבַיִת, כְּיֶלֶד. לפני אות בשווא הן מקבלות חיריק, כי בעברית אין שני שוואים נעים בתחילת מילה: לִסְפָרִים, בִּמְקוֹם, כִּפְרִי. לפני י׳ בשווא החיריק נשאר, והשווא של הי׳ נעלם: בִּירוּשָׁלַיִם, לִילָדִים.

לפני אות גרונית, א, ה, ח או ע, המנוקדת בחטף, אות השימוש מקבלת את התנועה הקצרה של החטף: חטף פתח נותן פתח (בַּעֲבוֹדָה), חטף סגול נותן סגול (בֶּאֱמֶת), וחטף קמץ נותן קמץ קטן (בָּאֳנִיָּה). לפני ה׳ הידיעה, ב׳, כ׳ ול׳ בולעות את הה׳ ומקבלות את התנועה שלה, והדגש שאחריה נשאר: בְּ + הַבַּיִת הוא בַּבַּיִת, לְ + הָעִיר הוא לָעִיר, כְּ + הֶחָבֵר הוא כֶּחָבֵר.

### הכללים של ו׳ החיבור, מ׳ וש׳

ו׳ החיבור מתנהגת כמו ב׳, כ׳ ול׳ לפני חטף (וַעֲבוֹדָה, וֶאֱמֶת) ולפני י׳ בשווא (וִילָדִים), אבל יש לה שני כללים משלה. לפני האותיות ב, מ, פ, שזוכרים בעזרת המילה בומ״ף, ולפני אות בשווא היא מנוקדת בשורוק: וּבַיִת, וּמוֹרֶה, וּפֶרַח, וּגְבִינָה. והיא אינה בולעת את ה׳ הידיעה: וְהַבַּיִת.

מ׳ היא קיצור של מִן. היא מנוקדת בחיריק, ובאות שאחריה בא דגש: מִתֵּל אָבִיב, מִסֵּפֶר. לפני אות גרונית ולפני ר׳, שאינן מקבלות דגש, החיריק מתארך לצירה: מֵעִיר, מֵרָחוֹק. גם מ׳ אינה בולעת את ה׳ הידיעה, ולכן כותבים מֵהַבַּיִת. ש׳ מנוקדת בסגול, ובאות שאחריה בא דגש: הַסֵּפֶר שֶׁקָּרָאתִי. ה׳ הידיעה עצמה מנוקדת בפתח ובדגש באות שאחריה (הַסֵּפֶר), ולפני א׳, ע׳ ור׳ בקמץ (הָאִישׁ, הָעִיר, הָרֹאשׁ).

### מילה עם כמה אותיות שימוש, והטעויות הנפוצות

מילה יכולה להיפתח בכמה אותיות שימוש, והן באות בסדר קבוע: ו׳ החיבור תמיד ראשונה, וה׳ הידיעה תמיד אחרונה, צמודה למילה. וּמֵהַסֵּפֶר הוא וּ + מֵ + הַ + סֵפֶר, ווּכְשֶׁהִגִּיעוּ הוא וּ + כְּ + שֶׁ + הִגִּיעוּ. שימו לב: הה׳ בהִגִּיעוּ אינה אות שימוש אלא סימן של בניין הִפְעִיל, והשורש הוא נ־ג־ע. בשֶׁבַּכִּתָּה ה׳ הידיעה בלועה בפתח של הב׳.

בדיבור רבים מבטאים את ו׳ החיבור תמיד בשווא, אבל הצורה התקנית היא סְפָרִים וּמַחְבָּרוֹת ולא סְפָרִים וְמַחְבָּרוֹת, ולֶחֶם וּגְבִינָה ולא לֶחֶם וְגְבִינָה. לומדי עברית כותבים לפעמים בהבית במקום בַּבַּיִת, ומחמיצים את ההבדל בין בְּעִיר, בעיר כלשהי, לבין בָּעִיר, בעיר המסוימת: ה׳ הידיעה נעלמת מן הכתב, אבל נשמעת בתנועה. ואות גרונית בתנועה מלאה אינה משנה דבר: בְּעִיר, לְאַט, כמו כל אות אחרת.

## תרגול אותיות השימוש והניקוד שלהן

לתלמידי כיתה י׳ שמתכוננים לבגרות בלשון. ענו על כל שאלה בדף, ונקדו את אותיות השימוש בכל מקום שמתבקש, ואז בדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **פרקו את המילה וּמֵהַסֵּפֶר לחלקיה, וכתבו מה מוסיפה כל אחת משלוש אותיות השימוש.** — וּ: ו׳ החיבור. מֵ: מ׳ היחס, מן. הַ: ה׳ הידיעה. סֵפֶר: המילה עצמה.
2. **בכל מילה, האם האות הראשונה היא אות שימוש או אות שורש?
לָמַד, לְדָנָה, כָּתַב, כְּשֶׁלֶג, מָצָא, מִתֵּל אָבִיב** — אות שורש: לָמַד (ל־מ־ד), כָּתַב (כ־ת־ב), מָצָא (מ־צ־א). אות שימוש: לְדָנָה, כְּשֶׁלֶג, מִתֵּל אָבִיב. אחרי שמורידים אות שימוש נשארת מילה שלמה: דָּנָה, שֶׁלֶג, תֵּל אָבִיב.
3. **השלימו את הטבלה: כתבו כל מילה עם ב׳ ועם ו׳ החיבור, בניקוד מלא.** — כְּתָב: בִּכְתָב, וּכְתָב. חֲלוֹם: בַּחֲלוֹם, וַחֲלוֹם. הַמִּטְבָּח: בַּמִּטְבָּח, וְהַמִּטְבָּח. מָקוֹם: בְּמָקוֹם, וּמָקוֹם. יְלָדִים: בִּילָדִים, וִילָדִים.
4. **חברו וכתבו בניקוד:
א. לְ + הַכִּתָּה
ב. בְּ + הָעִיר
ג. כְּ + הֶחָבֵר** — א. לַכִּתָּה. ב. בָּעִיר. ג. כֶּחָבֵר. אות השימוש בולעת את ה׳ הידיעה ומקבלת את התנועה שלה: פתח, קמץ או סגול.
5. **מה ההבדל במשמעות בין שני המשפטים, ומה בניקוד מראה אותו?
א. נִכְנַסְנוּ לְבַיִת יָשָׁן.
ב. נִכְנַסְנוּ לַבַּיִת.** — במשפט א לְבַיִת פירושו לבית כלשהו, שלא דובר עליו קודם. במשפט ב לַבַּיִת פירושו לבית המסוים, שכולם יודעים עליו. ה׳ הידיעה בלועה בל׳, ונשארו ממנה הפתח והדגש בב׳.
6. **נקדו את ו׳ החיבור:
א. אַבָּא ו + אִמָּא
ב. סְפָרִים ו + מַחְבָּרוֹת
ג. לֶחֶם ו + גְּבִינָה
ד. חֶסֶד ו + אֱמֶת
ה. הוֹרִים ו + יְלָדִים** — א. וְאִמָּא: לפני אות בתנועה מלאה, גם גרונית, שווא. ב. וּמַחְבָּרוֹת: לפני מ׳, שורוק. ג. וּגְבִינָה: לפני שווא, שורוק, והדגש בג׳ נעלם. ד. וֶאֱמֶת: לפני חטף סגול, סגול. ה. וִילָדִים: לפני י׳ בשווא, חיריק.
7. **פרקו כל מילה לאותיות השימוש שלה ולמילה עצמה:
א. שֶׁבַּכִּתָּה
ב. וּכְשֶׁהִגִּיעוּ** — א. שֶׁ + בַּ + כִּתָּה: בפתח של הב׳ בלועה ה׳ הידיעה, כלומר ב׳ + ה׳ + כיתה. ב. וּ + כְּ + שֶׁ + הִגִּיעוּ. הה׳ בהִגִּיעוּ אינה אות שימוש: היא חלק מבניין הפעיל, והשורש נ־ג־ע.
8. **מצאו את הטעות בכל משפט ותקנו:
א. נִפְגַּשְׁנוּ בְּהַבַּיִת שֶׁל דָּנָה.
ב. גַּרְתִּי שָׁנָה בְּיְרוּשָׁלַיִם.
ג. יָצָאנוּ מִהַבַּיִת מֻקְדָּם.** — א. בַּבַּיִת: ב׳ בולעת את ה׳ הידיעה. ב. בִּירוּשָׁלַיִם: לפני י׳ בשווא הב׳ מקבלת חיריק והשווא נעלם. ג. מֵהַבַּיִת: לפני ה׳, כמו לפני כל אות גרונית, מ׳ מנוקדת בצירה.

## שאלות נפוצות

### למה אותיות השימוש נקראות משה וכלב?

זהו סימן זיכרון: הצירוף משה וכלב מורכב בדיוק משבע האותיות מ, ש, ה, ו, כ, ל, ב. השם אותיות השימוש בא מכך שמשתמשים בהן כדי להוסיף למילה משמעות, בלי שהן שייכות לשורש שלה.

### מתי ו׳ החיבור מנוקדת בשורוק?

ו׳ החיבור מנוקדת בשורוק בשני מקרים: לפני האותיות ב, מ, פ (וּבַיִת, וּמוֹרֶה, וּפֶרַח) ולפני אות בשווא (וּסְפָרִים). יוצא מן הכלל הוא י׳ בשווא: שם הו׳ מקבלת חיריק והשווא נעלם, כמו בוִילָדִים.

### איך יודעים אם במילה לבית יש ה׳ הידיעה?

בכתב בלי ניקוד אי אפשר לדעת, וההקשר מכריע. בניקוד ובהגייה ההבדל ברור: לְבַיִת, בשווא ובלי דגש בב׳, פירושו לבית כלשהו, ולַבַּיִת, בפתח ועם דגש בב׳, פירושו לבית המסוים. הפתח והדגש הם מה שנשאר מה׳ הידיעה.

### האם מ׳ וש׳ בולעות את ה׳ הידיעה?

לא. רק ב׳, כ׳ ול׳ בולעות את ה׳ הידיעה. אחרי מ׳, ש׳ וו׳ הה׳ נשארת בכתב ובהגייה: מֵהַבַּיִת, שֶׁהַיֶּלֶד, וְהַסֵּפֶר. לפני הה׳ מ׳ מנוקדת בצירה, כמו לפני כל אות גרונית.

### מה ההבדל בין ה׳ הידיעה לה׳ השאלה?

שתיהן אותיות שימוש, אבל תפקידן שונה. ה׳ הידיעה מיידעת שם עצם ומנוקדת בדרך כלל בפתח ובדגש: הַסֵּפֶר. ה׳ השאלה הופכת משפט לשאלה של כן או לא, מנוקדת בדרך כלל בחטף פתח ואינה מוסיפה דגש: הֲיָדַעְתָּ? הֲלֹא אָמַרְתִּי? היא שכיחה בעיקר בלשון גבוהה ובספרות.
