# מה מלמד סיפור המבול והברית עם נח?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [בריאת העולם וראשית האנושות: בראשית א–יא](https://www.lessons.co.il/he/בריאה-וראשית-האנושות) · כיתה י׳ · 2026-11-09 · https://www.lessons.co.il/he/בריאה-וראשית-האנושות/מה-מלמד-סיפור-המבול-והברית-עם-נח

סיפור המבול (בראשית ו–ט) מספר כיצד אלוהים, שראה שהארץ נשחתה ומלאה חמס, החריב את העולם במבול, הציל בתיבה את נח, את משפחתו ואת בעלי החיים, ואחר כך כרת עמם את הברית הראשונה בתורה: לא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ, והקשת בענן היא אות הברית.

## הסבר על הנושא

### למה בא המבול?

סיפור המבול נותן שתי סיבות, בשני קולות. תחילה אלוהים רואה את לב האדם: "וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם" (בראשית ו, ה), ומתחרט על שעשה אותו (ו, ו). אחר כך הכתוב מתאר את הארץ: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (ו, יא). חָמָס פירושו אלימות ועוול, אדם הפוגע באדם.

השורש ש־ח־ת הוא מילה מנחה, מילה שחוזרת ומכוונת אל המשמעות: הארץ נשחתה, כל בשר השחית את דרכו, ואלוהים אומר "וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת־הָאָרֶץ" (ו, יג). זו מידה כנגד מידה: אלוהים משלים את ההשחתה שבני האדם התחילו. נח הוא היוצא מן הכלל, "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (ו, ט). מי שקורא את המבול כמעשה שרירותי מחמיץ זאת: הכתוב נותן לו סיבה מוסרית.

### עולם שנחרב ונברא מחדש

המבול מהפך את הבריאה. ביום השני הבדיל אלוהים בין המים, ועכשיו "נִבְקְעוּ כָּל־מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ" (ז, יא), והעולם חוזר להיות מים. ואז הבריאה מתחילה שוב: "וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל־הָאָרֶץ" (ח, א), כמו "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם" (א, ב). היבשה נראית (ח, יג), ונח מקבל את ברכת האדם הראשון: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ" (ט, א; א, כח).

מה שאינו משתנה הוא לב האדם. לפני המבול הלב הרע הוא הסיבה להשמיד (ו, ה); אחריו אלוהים אומר "וְלֹא־אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת־כָּל־חַי", "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (ח, כא). אותה אבחנה מובילה עכשיו לסבלנות. לעולם החדש יש גם חוקים חדשים: מותר לאכול בשר (ט, ג), ושפיכות דמים נענשת: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת־הָאָדָם" (ט, ו).

### הברית והקשת

ברית היא התחייבות בין שני צדדים, עם תנאים ולעתים קרובות עם אות. זו הברית הראשונה בתורה: היא מובטחת בו, יח ונכרתת בט, ט–יז, ושם המילה ברית חוזרת שבע פעמים. התנאי: "וְלֹא־יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ" (ט, יא). הצדדים לה הם נח, זרעו ו"כָּל־נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם" (ט, י): כל החיים, ולא עם אחד.

האות: "אֶת־קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" (ט, יג). האות נועד לאלוהים עצמו: "וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי" (ט, טו). בפסוקים ט–יז אלוהים מתחייב, ואינו מציב לבני האדם שום תנאי.

### המבול באפוס גלגמש

אפוס גלגמש הוא אפוס מסופוטמי עתיק בשפה האכדית. מן העותקים הטובים שלו נמצאו בספריית אשורבניפל, מלך אשור במאה השביעית לפני הספירה, בנינוה, והאפוס עצמו קדום מהם במאות שנים. בלוח האחד עשר מספר אותנפישתים כיצד הזהיר אותו האל אאה מפני מבול שהאלים החליטו עליו. הוא בנה ספינה, הסערה שקטה ביום השביעי, הספינה נחה על הר נימוש, והוא שילח יונה, סנונית ועורב שלא חזר. כשהקריב קורבן התקבצו האלים כמו זבובים, והוא ואשתו קיבלו חיי נצח.

הדמיון ברור, וכך גם ההבדלים: אל אחד ולא אלים רבים; סיבה מוסרית, החמס, כשבלוח אין סיבה כלל; וגיבור שנשאר בן תמותה ומקבל ברית לכל החיים. את הדמיון מסבירים בדרכים שונות: חוקרים רבים סבורים שספר בראשית עיבד מסורת מסופוטמית קדומה, וקוראים מסורתיים סבורים שהתורה מספרת את המאורע כפי שהיה, עם משמעותו המוסרית. הבגרות שואלת מה מלמדת ההשוואה על סיפור המבול בתורה.

## תרגול: סיפור המבול והברית עם נח

לתלמידי כיתה י׳ שלומדים תנ״ך. קראו את הפסוקים המודפסים בדף, ענו על כל שאלה, ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **קראו: "וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם" (ו, ה); "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (ו, יא). מהן שתי הסיבות למבול, ובמה הן שונות?** — בפסוק ה אלוהים רואה שמחשבות לב האדם רק רע. בפסוק יא הארץ נשחתה ומלאה חמס, אלימות ועוול בין בני אדם. הסיבה האחת היא בלב, והשנייה במעשים.
2. **קראו: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס / וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי־הִשְׁחִית כָּל־בָּשָׂר אֶת־דַּרְכּוֹ עַל־הָאָרֶץ / וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל־בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי־מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת־הָאָרֶץ" (ו, יא–יג) ו"וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת־הַמַּבּוּל מַיִם עַל־הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל־בָּשָׂר אֲשֶׁר־בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר־בָּאָרֶץ יִגְוָע" (ו, יז). כתבו בתיבות את חמש המילים מן השורש ש־ח־ת.** — ו, יא: וַתִּשָּׁחֵת; ו, יב: נִשְׁחָתָה, הִשְׁחִית; ו, יג: מַשְׁחִיתָם; ו, יז: לְשַׁחֵת. בני האדם השחיתו, ולכן אלוהים משחית: מידה כנגד מידה.
3. **השוו: "וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם" (ו, ה); "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (ח, כא). מה דומה ומה המסקנה שאלוהים מסיק בכל פעם?** — בשני הפסוקים לב האדם רע. לפני המבול זו הסיבה להשמיד; אחרי המבול זו הסיבה לא להכות עוד את כל חי. האדם לא השתנה; אלוהים בוחר בסבלנות.
4. **הברכה "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ" נאמרת לנח (ט, א), ובאותן מילים לאדם הראשון (א, כח). מה מלמדת החזרה?** — החזרה מציגה את נח כאדם הראשון של עולם חדש. אחרי שהמבול החזיר את העולם למים, הבריאה מתחילה מחדש, עם אותה ברכה.
5. **קראו: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת־הָאָדָם" (ט, ו). מה החוק, ועל מה הוא נשען?** — מי ששופך דם אדם, דמו יישפך: רצח הוא עבירה שעליה נענשים. החוק נשען על כך שהאדם נברא בצלם אלוהים, ולכן חייו קדושים. זהו חוק לכל בני האדם, לא לעם אחד.
6. **קראו: "וְלֹא־יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ" (ט, יא); "אֶת־קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" (ט, יג); והצדדים: נח, זרעו ו"כָּל־נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם" (ט, י). השלימו את הטבלה.** — הצדדים: אלוהים מצד אחד, ונח, זרעו וכל נפש חיה מן הצד האחר. ההבטחה: לא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ. האות: הקשת בענן.
7. **קראו: "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט" (ח, ד); "וַיְשַׁלַּח אֶת־הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד־יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ / וַיְשַׁלַּח אֶת־הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (ח, ז–ח). השלימו את עמודת בראשית בטבלה: הסיבה, מקום הנחיתה והציפורים.** — הסיבה: חמס והשחתה (ו, יא–יג). הנחיתה: על הרי אררט (ח, ד). הציפורים: קודם עורב, ואחריו יונה, שנשלחה שלוש פעמים (ח, ז–יב).
8. **כתבו פסקה: מה מלמדת ההשוואה לאפוס גלגמש על סיפור המבול בתורה? הציגו טענה, שני הבדלים עם פרק ופסוק, והסבר.** — תשובה טובה טוענת שההשוואה מבליטה את המשמעות המוסרית של הסיפור בתורה. היא מביאה שני הבדלים עם פסוקים, למשל סיבה מוסרית (ו, יא) מול לוח שאינו נותן סיבה, וברית לכל החיים (ט, יא) מול חיי נצח לגיבור, ומסבירה מה כל הבדל מלמד.

## שאלות נפוצות

### האם נח היה צדיק גמור?

הכתוב קורא לו "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (ו, ט). רש״י מביא שתי דעות של חכמים על המילה בדורותיו: יש הדורשים אותה לשבח, שאילו חי בדור של צדיקים היה צדיק עוד יותר, ויש הדורשים אותה לגנאי, שרק ביחס לדורו נחשב צדיק.

### כמה זמן נמשך המבול?

הגשם ירד ארבעים יום וארבעים לילה (ז, יב), והמים גברו על הארץ מאה וחמישים יום (ז, כד). המבול התחיל בשנת שש מאות לחיי נח, בחודש השני ביום השבעה עשר (ז, יא), והארץ יבשה בחודש השני ביום העשרים ושבעה בשנה שאחריה (ח, יד): קצת יותר משנה.

### כמה בעלי חיים נכנסו לתיבה, שניים או שבעה?

לפי ו, יט נכנסו שניים מכל מין. לפי ז, ב נלקחו מן הבהמה הטהורה שבעה שבעה, ומן הבהמה שאינה טהורה שניים. רש״י מסביר שהשבעה נועדו לקורבן שהקריב נח ביציאתו (ח, כ). חוקרי מקרא רבים רואים בהבדל סימן לשני מקורות שחוברו, וזו השערה מחקרית.

### מה המשמעות של הקשת בענן?

הקשת היא אות הברית (ט, יג), ולפי הכתוב היא נועדה להזכיר לאלוהים את הברית: "וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם" (ט, טז). כשענן מביא גשם, הקשת מבטיחה שהגשם לא יהפוך שוב למבול.

### האם אפוס גלגמש קדום מן התורה?

העותקים ששרדו מן האפוס קדומים מכל כתב יד ששרד של ספר בראשית. מתי נכתבה התורה היא שאלה שבה חלוקים חוקרים וקוראים מסורתיים. לכן ההשוואה בבגרות אינה קובעת מי קדם למי, אלא מראה במה שונה סיפור המבול בתורה.
