# מה זו עקומת פיליפס?

> נכתב בעזרת בינה מלאכותית · [כלכלה: אבטלה ואינפלציה](https://www.lessons.co.il/he/אבטלה-ואינפלציה) · כיתה י״ב · 2026-11-14 · https://www.lessons.co.il/he/אבטלה-ואינפלציה/מה-זו-עקומת-פיליפס

עקומת פיליפס מראה קשר הפוך בין אבטלה לאינפלציה: כשהאבטלה נמוכה, השכר והמחירים נוטים לעלות מהר יותר, וכשהיא גבוהה, הם עולים לאט יותר. היא קרויה על שם הכלכלן פיליפס, שמצא את הדפוס בנתוני בריטניה ב־1958. כלכלנים היום סבורים שהתמורה קיימת רק בטווח הקצר; בטווח הארוך האבטלה חוזרת לשיעור הטבעי שלה.

## הסבר על הנושא

### הגילוי של פיליפס

ב־1958 פרסם הכלכלן פיליפס מחקר על בריטניה בשנים 1861 עד 1957. הוא מצא שבשנים של אבטלה נמוכה השכר הנומינלי עלה מהר, ובשנים של אבטלה גבוהה הוא עלה לאט. הסיבה מובנת: כשיש מחסור בעובדים, פירמות מתחרות עליהם בשכר גבוה יותר, ועלויות שכר גבוהות מובילות למחירים גבוהים יותר. ב־1960 ניסחו פול סמואלסון ורוברט סולו את הקשר מחדש לאינפלציית המחירים, ועקומת פיליפס הפכה לתמונה של תמורה בין אינפלציה לאבטלה.

בתרשים (המספרים הומצאו לדף) האינפלציה היא 2 אחוזים כשהאבטלה 5 אחוזים, בנקודה A. הורדת האבטלה ל־3 אחוזים, בנקודה B, באה עם אינפלציה של 4 אחוזים. בשנות ה־60 רבים ראו בעקומה תפריט: ממשלה יכולה לבחור קצת יותר אינפלציה ולקנות בה קצת פחות אבטלה.

### הציפיות מזיזות את העקומה

אדמונד פלפס (1967) ומילטון פרידמן (1968) טענו שהתפריט אינו מחזיק. עובדים ופירמות קובעים שכר ומחירים לפי האינפלציה שהם מצפים לה. עקומה לטווח קצר תקפה רק לאינפלציה צפויה נתונה: π = π^(e) - (u - u^(*)) כאן π היא האינפלציה, π^(e) האינפלציה הצפויה, u האבטלה ו־u^(*) השיעור הטבעי, כאן 5 אחוזים.

מתחילים ב־A, עם אינפלציה צפויה של 2 אחוזים. הביקוש גדל והמשק עובר ל־B: אבטלה של 3 אחוזים, אינפלציה של 4 אחוזים. אבל ברגע שאנשים מצפים ל־4 אחוזים, הם מכניסים אותם לשכר, העקומה לטווח קצר זזה למעלה, והאבטלה חוזרת ל־5 אחוזים ב־C, עכשיו עם אינפלציה של 4 אחוזים. כדי להחזיק את האבטלה ב־3 אחוזים, האינפלציה הייתה צריכה להמשיך לעלות: 4, אחר כך 6, אחר כך 8 אחוזים.

### העקומה לטווח ארוך ושנות ה־70

חיבור הנקודות שבהן הציפיות השיגו את האינפלציה נותן קו אנכי בשיעור הטבעי: עקומת פיליפס לטווח ארוך. בטווח הארוך אין תמורה: אינפלציה נמוכה יותר אינה עולה באבטלה, ואינפלציה גבוהה יותר אינה קונה משרות.

שנות ה־70 נראו כאישור לטענה. במדינות רבות היו אינפלציה גבוהה ואבטלה גבוהה בעת ובעונה אחת, סטגפלציה, מצב שהעקומה הפשוטה אמרה שלא אמור לקרות. היום רוב הכלכלנים מקבלים תמורה בטווח הקצר שתלויה בציפיות, ולכן בנקים מרכזיים משקיעים מאמץ רב כדי לעגן את האינפלציה הצפויה; עד כמה העקומה לטווח קצר שטוחה, ובאיזו מהירות הציפיות מסתגלות, עדיין שנוי במחלוקת.

### טעויות נפוצות

לראות בעקומה תפריט קבוע: התמורה קיימת רק כל עוד הציפיות לא זזות. לבלבל בין תנועה לאורך עקומה לטווח קצר, שינוי בביקוש, לבין הזזה של העקומה, שינוי באינפלציה הצפויה או זעזוע היצע. ולקרוא את העקומה האנכית לטווח ארוך כאילו האינפלציה אינה חשובה: היא אומרת רק שאינפלציה אינה יכולה להחזיק את האבטלה מתחת לשיעור הטבעי.

## תרגול: עקומת פיליפס

לתלמידי כיתה י״ב שלומדים כלכלה. היעזרו בטבלאות, בתרשים ובציר הזמן שבדף, הראו כל חישוב, ובדקו את עצמכם מול התשובות.

1. **איזה קשר מצא פיליפס ב־1958, ובאילו נתונים?** — קשר הפוך בין האבטלה לשיעור השינוי של השכר הנומינלי, בנתוני בריטניה מ־1861 עד 1957.
2. **מלאו בטבלה את האינפלציה לפי העקומה לטווח קצר π = 2 - (u - 5).** — 4%: 2 - (4 - 5) = 3%. 6%: 1%. 7%: 0%.
3. **היעזרו בתרשים. תארו את המסלול מ־A ל־B ול־C: מה קורה לאבטלה ולאינפלציה בכל שלב?** — מ־A ל־B: האבטלה יורדת מ־5% ל־3% והאינפלציה עולה מ־2% ל־4%. מ־B ל־C: האינפלציה הצפויה עולה, העקומה זזה למעלה, האבטלה חוזרת ל־5% והאינפלציה נשארת 4%.
4. **כתבו בטבלה אם כל טענה מתארת את הטווח הקצר או את הטווח הארוך.** — פחות אבטלה עם מחירים גבוהים יותר: טווח קצר. חזרה לשיעור הטבעי: טווח ארוך. רק האינפלציה נשארת גבוהה: טווח ארוך.
5. **האינפלציה הצפויה היא 6% והשיעור הטבעי 5%. מה האינפלציה אם האבטלה 3%, לפי π = π^(e) - (u - 5)?** — 6 - (3 - 5) = 8%.
6. **למה עקומת פיליפס לטווח ארוך משורטטת אנכית בשיעור הטבעי?** — כי כשהאינפלציה הצפויה משיגה את האינפלציה בפועל, האבטלה חוזרת לשיעור הטבעי שלה בכל שיעור אינפלציה, ולכן אין תמורה מתמשכת.
7. **כתבו פסקה קצרה: איך שינתה הסטגפלציה של שנות ה־70 את האופן שבו כלכלנים קוראים את עקומת פיליפס?** — תשובה טובה אומרת שאינפלציה גבוהה יחד עם אבטלה גבוהה לא התאימה לתמורה יציבה; היא חיזקה את פרידמן ופלפס, שטענו שהעקומה זזה עם האינפלציה הצפויה ותקפה רק בטווח הקצר.

## שאלות נפוצות

### האם פיליפס מדד את אינפלציית המחירים?

לא. הוא מדד את שיעור השינוי של השכר הנומינלי מול האבטלה, בנתוני בריטניה מ־1861 עד 1957. הגרסה עם אינפלציית המחירים באה עם סמואלסון וסולו ב־1960.

### מה זו עקומת פיליפס עם ציפיות?

עקומת פיליפס לטווח קצר שכוללת את האינפלציה הצפויה: היא זזה למעלה כשאנשים מצפים לאינפלציה גבוהה יותר, ולכן אותו שיעור אבטלה בא עם אינפלציה גבוהה יותר.

### האם יש תמורה בין אינפלציה לאבטלה?

בטווח הקצר רוב הכלכלנים אומרים שכן, כל עוד הציפיות נתונות. בטווח הארוך לא: האבטלה חוזרת לשיעור הטבעי, ורק האינפלציה נשארת גבוהה או נמוכה יותר.

### למה לבנקים מרכזיים אכפת מהציפיות לאינפלציה?

כי הציפיות מזיזות את עקומת פיליפס לטווח קצר. אם הציבור מצפה שהאינפלציה תישאר קרוב ליעד, זעזוע בביקוש מזיז את האינפלציה פחות ולזמן קצר יותר.

### איך שואלים על עקומת פיליפס בבגרות?

קוראים עקומה לטווח קצר, מחשבים אינפלציה מתוך האבטלה והאינפלציה הצפויה, מראים את ההזזה כשהציפיות עולות, ומסבירים את העקומה האנכית לטווח ארוך.
